כלי חמדה דברים תמה

משחיטה שאינו אלא הכשר עבודה דבזה שפיר י"ל דאם א"י לעשות העבודה השחיטה אסורה משא"כ מילה ופריעה דהוי שני מצות או שני חצאי מצות שפיר י"ל דאע"ג דא"י לגמור מ"מ מילה דוחה שבת יהי' איך שיהי' לפ"ד הג' בית מאיר ז"ל א"ר מד' רש"י ז"ל לדמות חלל לזר דבחלל כיון דכל העבודה כשירה אצלו גם לדעת רש"י ז"ל אין בשחיטה חילול שבת וז"פ

אמנם לבר מן דין אם כי האחרונים כתבו כן להוכיח מד' רש"י ז"ל דס"ל דשבת לא הותר לזרים וגם אני כתבתי במקומות הרבה לפלפל בדברי רש"י ז"ל אמנם ברורן של דברים נראה דרש"י ז"ל מודה דכיון דשחיטה כשירה בזרים ה"ה דהותרה שבת אצלו בזה ומ"ש רש"י ז"ל דאין כאן משום זרות כוונתו פשוטה דהנה לכאו' קשה ביבמות שם דמקשינן בגמ' זר ששימש בשבת במה אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה ואי בקבלה והולכה טלטול בעלמא הוא וקשה הא משכח"ל בזר ששימש בשבת בשחיטה ובקבלה דנפסל הדם וא"כ ממילא חילל שבת בשחיטה וברור הדבר דאם זר אומר לעבוד את כל העבודה בשבת ומתרין אותו בתחילת שחיטה שאם יעשה כל העבודה יתחייב משום חילול שבת בודאי ח"מ משום חילול שבת דעי"ז שעושה כל העבודות הרי חילל שבת בשחיטה וזרות א"כ איכא משום זריקה וקבלה והולכה ושפיר משכח"ל זר ששימש בשבת שיהי' חייב שתים ולהזהיר זה כתב רש"י ז"ל דסוף כל סוף זרות בשחיטה ל"מ לה וא"כ בכה"ג פשיטא דלכ"ע חייב שתים כיון דחיוב שבת בא קודם חיוב זרות ועיקר כוונת רש"י ז"ל דחילול שבת וזרות בב"א לא משכח"ל ודו"ק היטב כי לענ"ד זה האמת בדעת רש"י ז"ל

ועפ"ז עמדתי על דברי מאורן של ישראל בעל הפלאה ז"ל בח' כתובות דכ"ג ע"ב ע"ד התוס' דהי' עדי טומאה עי"ש שכ' בזה"ל מיהו לכאורה ק"ל טובא הא דכתבו התוס' דיש איסור מיתה בחילול שבת הא קיי"ל כר"י דאין העבודה מחוללת בנודע אח"כ שהוא חלל כו' ונראה דהא מק' הש"ס ביבמות דל"ג בזר ששימש בשבת במה כו' ומשני בשחיטת פרו של כה"ג א"כ י"ל ה"נ הא דכתבו דאיכא איסור מיתה הוא אפי' ס"ל כר"י כו' ואפי' למ"ד דשחיטת פרו בזר כשירה מ"מ כיון דחלל הוא וא"ר לכה"ג דלא אמרה תורה אלא דאינו מחלל עבודה אבל עכ"פ לכל מילי א"ל דין כהן וכש"כ שאינו כה"ג כלל וממילא דאיכא חילול שבת ביוה"כ שחל בשבת עכ"ל ולכאו' אינו מובן כיון דקאי לר"י דהבערה ללאו יצאת ושחיטה ג"כ כשירה איך משכח"ל חילול שבת כיון דבשאר עבודות ליכא מלאכה כלל אמנם להנ"ל א"ש דמ"מ כיון דביוה"כ מוכרח לעשות כל העבודות דאינן כשירות אלא בכה"ג וכיון דבאמת הוא חלל ואינו כה"ג הרי חילל שבת בשחיטה דאע"ג דשחיטה בזר כשירה וליכא חילול שבת ג"כ היינו אם הכהן עובד אח"כ אבל כשזה גומר אח"כ הקבלה והזריקה פשיטא דמחלל שבת בשחיטה וז"ב בדעתו ז"ל, ומה"ט צ"ע דברי הגאון ז"ל בס' המקנה קידושין דס"ו ע"א ד"ה ינאי המלך שכ' לתרץ מה ששתקו עד אז אע"פ שכבר שימש בתורת כה"ד משום דבכה"ד הוי רק ספק לאו משא"כ בכה"ג הוי ספק כרת ביוה"כ בפרו של כה"ג וצ"ע דהרי בנשבה והוי ספק חלל וא"כ עבודתו פסולה מספק וא"כ גם בשבת אם עושה כל העבודה שחיטה וקבלה וזריקה הרי חילל שבת בשחיטה וא"כ בכל שבת איכא ספק מיתת ב"ד וכמ"ש בעצמו כאן דאם כה"ג עושה כל העבודה אפי' למ"ד דשחיטת פרו ביוה"כ כשירה הוי מחלל יוה"כ. ולכאו' עלה בדעתי בכוונת דה"ק כיון דבשבת לא הי' קרב אלא ק"צ והי' פייס א"כ מי שהי' שוחט לא עשה אלא מלאכת השחיטה גרידא וכיון דשחיטה בזר כשירה הרי לא הי' חילול שבת בשום אופן אם לא שהי' מקטיר וכיון דהבערה ללאו יצאתה ליכא אלא ספק לאו אך לפ"ז אינו מת' מ"ש שבכה"ג חששו משום פרו של כה"ג