כלי חמדה דברים תמד

והיינו כשנמשח דאע"ג דאין מושחין אותו משום איבה מ"מ כיון דלכתחילה מצותו במשיחה א"כ כשכה"ג מסכים למשוח אותו מושחין אותו והנה מבואר בירושלמי דכה"ג המשיח אינו מסלקין אותו מדין כה"ג לעולם ועי' ביערות דבש שכתב באמת דפלוגתת ר"מ ור"י ה"ד בכה"ג מרובה בגדים ומעתה א"ש דכהן משיח שעבר כיון דאינו מסתלק מדין כה"ג ולכן מחזיר את הרוצח משא"כ בכה"ג שנתרבה בבגדים תלי' מילתא בפלוגתת ר"מ ור"י ולכן הרמב"ם ז"ל שפסק להלכה בה' עבודת יוה"כ דכהן שעבר נשאר עליו קדושת כה"ג לכן משנה מלשון המשנה וכתב בפ"ז מרוצח ה"ט סתמא ואחד כהן שעבד ולפי"ז שוב י"ל דכה"ג שהרג את הנפש אם נגמ"ד לגלות כיון דאינו חוזר לשררה מסלקין אותו לגמרי מדין כה"ג וה"ה לגמרי ככה"ד ושפיר הוי בגדר מתה כהונה גדולה והו"ל כנגמ"ד ומת כה"ג וכמ"ש הרב ז"ל אך כ"ז רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא נראה ברור דכה"ג שהרג את הנפש אע"ג שאינו חוזר לשררה מ"מ נשאר עליו קדושת כה"ג לענין אלמנה ולענין טומאת, קרובים ואין מסלקין אותו כלל מכה"ג כיון דגולה וא"ר לעבוד כלל דאין עבודה אלא במקדש א"כ למה יסלקו אותו מדין כה"ג ועי' עוד בזה בס' חמדת ישראל קונטרס תורה אור אות מ"ט מ"ש בזה וכאן אמ"ל יותר כי כתבתי רק להעיר ע"ד הג' בעל מרכבת המשנה ז"ל שהי' רב גבורתי' וכתב בפשיטות דדינו כחלל ולענ"ד צ"ע טובא כנ"ל

ולכאורה עלה בדעתי לתרץ דברי הג' בעל הפלאה ז"ל ג"כ עפ"י הנ"ל דהא דס"ל בפשיטות דבנמצא חלל אינו כה"ג ולא זכר כלל הפלוגתא דמתה כהונה או בטלה כהונה היינו דס"ל כיון דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה וא"כ כיון דצריך מינוי וכיון שנמצא חלל ה"ה הי' המינוי בטעות דאדעתא דהכי לא מינו אותו לכה"ג וממילא לכ"ע בטלה כהונה והא דפליגי בגמ' אי מתה כהונה אי בטלה כהונה היינו בנמשח בשמן המשחה דבכה"ג שפיר י"ל דמשיחתו מקדשתו ולכן פליגי אי מתה כהונה או בטלה כהונה אמנם בכה"ג מרובה בגדים לכ"ע בטלה כהונה כיון דהיתה המינוי בטעות ולכן כ"ע מודים דבעבודות שצריך כה"ג עבודתו פסולה אך מסתימת הש"ס והפוסקים לא נראה כן וכתבתי לעורר לבבו וע"ע בענין זה בכלי חמדה סוף פרשת תזריע ואכמ"ל יותר

ד) ובעיקר דברי ר"ת ז"ל ראיתי בשעה"מ פ"ו מביאת מקדש שתמה ג"כ על הר"ת ז"ל וציין לעי' ברש"י יבמות דל"ג ע"ב ד"ה אי בשחיטה הא שחיטה בזר כשירה ופירש"י ז"ל ואין כאן משום זרות מבואר דמשום שבת איכא ולמדו מזה האחרונים בשיטת רש"י ז"ל דאפי' בדברים שכשרין במקדש בזר מ"מ שבת לא הותר אצלם אלא לכהנים וא"כ י"ל דגם שיטת ר"ת ז"ל כן הוא ולכן שפיר כתב דאע"ג דחלל עבודתו כשירה מ"מ שבת לא הותר אצלו ולכן חייב משום שבת אם עובד עבודה בשבת

אמנם לענ"ד לא יתכנו הדברים לא מבעי' א"נ כדעת הג' בעל בית מאיר ז"ל דס"ל בשיטת רש"י ז"ל דרש"י ס"ל נהי דשחיטה בזר כשירה מ"מ כיון דזר לא יכול לגמור העבודה לזאת לא הותרה שבת אצלו דלא הותר שבת אלא במי שיכול לגמור העבודה, ובחידושינו המתקתי הדברים ביתר ביאור כיון דבאמת שחיטה אינה עבודה רק הכשר עבודה והא דהותרה בשבת ה"ט משום דהוי מכשירין שא"א לעשותן מע"ש דצריך לשחוט באותו יום דוקא וכיון שכן נראה מסברא דלא הותר אלא במי שיכול לעשות העבודה אבל במי שא"י לעשות העבודה ואינו בר עבודה ה"ה דלא הותר אצלו מלאכת השחיטה אע"ג דכשירה בו ועפ"ז יש לדחות התולדה שהוציא הגאון בית מאיר ז"ל לענין שני מוהלים שמי שא"י לגמור פריעה אסור למול בשבת כיון דא"י לגמור כל המצוה ולהנ"ל ז"א דא"ר