כלי חמדה דברים תלט

במדרש קין לא הי' לו ממי ללמוד וכבר בארתי בס' חמדת ישראל דהכוונה דכמו דקי"ל ההורג את הטריפה פטור כיון דנולד בו דבר הממית אע"ג דעתה הוא חי ויכול לחיות עד י"ב חודש. ופק"נ לחיי שעה דוחה כל התורה מ"מ ההורגו פטור דהוה בגדר גברא קטילא א"כ ה"ה לאחר שאכל אדם עץ הדעת ונולד בו דבר הממית אותו מה שלא הי' בו קודם החטא שהי' מעותד לחיות עולמית צריך אזהרה חדשה על שפ"ד ולא יכול ללמוד מכח אזהרת השי"ת לאדם על שפ"ד כיון שאח"כ נולד באדם מיתה וז"ב לענ"ד

ודרך דרש אמרתי לפרש מה ששאל השי"ת לקין אי הבל אחיך וברש"י ז"ל להכניס עמו בדברים וצ"ע וגם מה שאמר השי"ת לקין אחר שהשיב השומר אחי אנכי קול דמי אחיך וגו' ובתרגום אונקלס קל דמי זרעון דעתידין למנפק מן אחיך קבלין קדמי מן ארעא, נראה דעונש הי' רק מפני שמנע ממנו שלא יעמיד דורות, והאמת שברש"י ז"ל מבואר דמו ודם זרעיותיו וכן הוא בד' חז"ל אמנם בת"א מבואר להיפך וצריך הבנה. ומה שנלע"ד בזה דרך דרוש דהנה כבר בארנו דמן הדין הי' קין יכול לפטור עצמו ממיתה משום שנולד באדם דבר הממית אותו ה"ה כטריפה היום אמנם מדי"ש א"ז פוטר אותו דהרי הורג את הטריפה ג"כ חייב מדי"ש, אמנם קין הי' יכול להתנצל עצמו כיון שקודם החטא הי' הכל בג"ע בתכלית השלימות כמאמרם ז"ל מלאכי השרת צולין לו בשר ונותנין לו יין שזה מורה על תכלית השלימות וע"י חטא אדה"ר נאבד מהם זה וא"כ עתה שהרג קין את הבל הרי ששב לג"ע וא"כ לא עשה לו רעה בזה שהרגו אדרבה עשה לו טובה גדולה שכבר אמרו חז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז וא"כ הי' לו לקין התנצלות טובה אף לדיני שמים אמנם בתרגום יונתן בקרא דויהי בהיותם בשדה מבואר דקין והבל נתווכחו בזה אם יש גן עדן ואם יש עוה"ב וקין הכחיש כל זה עייי"ש באריכות, ומעתה נראה דזה ששאל הקב"ה לקין אי הבל אחיך הי' השאלה כפשוטו אי' הוא עתה ואם הי' מודה קין שהוא עתה בג"ע וחזר מדבריו הראשונים הי' לו התנצלות טובה שלא יענש בהריגתו אמנם כשהשיב לו בהכחשה גמורה וחלוטה ונשאר בדעתו הקודמת השיב לו הקב"ה שבאמת אינו כן וקין הוא בגן עדן אמנם בכ"ז אין לו תירוץ להנצל מעונש משום שכבר אמרו חז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. ואם אמנם מצות כולם שלילות ול"ש בהם מע"ט אמנם ז' המצוה אחת דפו"ר הרי ביטל ממנו בזה שהרגו ולכן מפרש הת"א קל זרעין דעתידין למיפק מן אחי' כיון דיש עליו עוד לקיי' מצות פו"ר והוא ביטל ממנו זאת יש עליו עונש ביד"ש דיפה שעה אחת במע"ט בעוה"ז כנ"ל לכן הענישו הקב"ה בגלות וז"נ דרך דרש

ומה שתי' רס"ג ז"ל משום דצריך ע"פ ב"ד ועדים, הנה באמת כן מפורש בתרגום בקרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך דישוד דמא דאנשא בסהדין על מימר דייניא דמו יתשד ארי בצלמא דד' עבד ית אנשא, אך בירושלמי מבואר דגם עפ"י עצמו נהרג וכ"כ החינוך דב"נ נהרג עפ"י עצמו, וא"כ לכאורה בקין כיון דהודה לאדה"ר שהרג את הבל הרי אדה"ר מחויב להרגו דב"נ נהרג עפ"י קרוב, אמנם נראה ביאור הד' עפמ"ש בקונטרס נר מצוה שבסוף ספרי חמדת ישראל לתרץ מ"ש המפרשים דשכם נתחייבו מיתה מצד שלא מלו א"ע לשם גירות ונתחייבו מיתה מצד חובל דאסור לחבל בעצמו כמו שדרשו על מקרא דאך את דמו לנפשותיכם אדרוש זה ההורג והחובל בעצמו הא מבואר בר"מ ז"ל בה' מילה דב"נ יכול למול א"ע אף שלא לשם יהדות עיי"ש, וכתבנו לת' כיון דקרא זה נאמר ולא נשנה וא"כ לישראל נאמר ולא לב"נ לכן אחר מ"ת אין ב"נ באזהרה דאך את דמו לנפשותיכם אדרוש משא"כ קודם מ"ת להם נאמר אזהר זו שפיר אסור לחבל בעצמו, ומעתה נראה דה"ה לענין מודה מעצמו שמחויב מיתה נהי