כלי חמדה דברים תלח

מסברא ועי' מ"ש בזה בפ' ויקהל אות ד'

איברא דזה לחייב את כל שכם הריגה על שלא דנו את שכם זה אינו סברא דמלבד גוף הענין לחייב הריגה על שוא"ת אינו כ"כ מסברא, והרמב"ן ז"ל פליג באמת על הר"מ ז"ל, מלבד זאת מי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו וכיון ששכם וחמור הי' הנשיאים אינו סברא לחייב את העם הריגה על שלא דנו אותו למיתה, ואולי י"ל דבאמת זה הי' טעם יעקב אבינו שהקפיד עליהם מפני שלא נצטוו על זה להרוג את העם והר"מ ז"ל לא כ' אלא לתרץ את בני יעקב שעפ"י דין הי' מחויבים אך באמת לא הי' מוטל על יעקב ובניו להרוג אותם כנ"ל, אמנם באמת מסוגית הש"ס בהרבה מקומות וכן מד' הר"מ ז"ל בה' מלכים נראה בפשוטות דב"נ מקודם מ"ת הי' חייבין מיתה על הז' מצות והי' נענשין עליהם בדיני אדם וכן מוכרח ממה שפסק הר"מ ז"ל דב"נ שהכה ישראל חייב מיתה אבל אינו נהרג והראי' ממשה רבינו שראה כי אין איש ויך את המצרי וא"נ דאין חייב לדון את הב"נ ולא חל חיובא עליהם להיות נהרגים א"כ מ"ר מזה דאינו נהרג. הכלל שנראה ברור מד' הש"ס ור"מ ז"ל דב"נ קודם מ"ת הי' מוזהרין על ז' מצות והי' נענשין עליהם בדיני אדם וצ"ע כח החיוב. ונראה כיון דאמרו חז"ל דז' נביאים העמיד להם הקב"ה והי' להם נביאים הי' מוטל עליהם לשמוע לנביאים לכל אשר יאמרו להם ונח וא"א הי' נביאים מוחזקים לזאת הי' מוטל עליהם לשמוע בקולם והם צוו לבניהם אחריהם לשמור את הז' מצות וכ"נ מבואר מד' הר"מ ז"ל רפ"ט מה' מלכים, דאדה"ר ונח וא"א מצווים לכל העולם לבד מצות מילה שלא נצטוו אלא הוא וזרעו וז"ל הר"ח ז"ל מובא ברבינו בחיי עה"ת פ' וירא י"ח י"ט. למען אשר יצוה את בניו וב"ב אחריו נעשו דברי האבות בקבלה, בלא כתיבה בתורה כמו תורה הכתובה, ומכאן אתה למד כי המשנה שהיא סדורה בהגדות אבות לבנים היא בידם קבלה שחייבים לשמור דבריהם כחיוב דברי תורה הכתובה, שזה וזה שוים, שהרי עשר הדברות נשמעו מפי הגבורה ונכתבו מפי הנביא ע"ה ושאר התורה נכתבה מפי הנביא, וכשם שאין הפרש בין המצות שהן בשמיעה ובין המצות שהן בכתיבה, כך אין הפרש בין המצות שהן בכתובה ובין המצות שהן בקבלה שהכל שוין עכ"ל. והנה מ"ש רבינו הר"ח ז"ל מתורה שבע"פ כ"כ במק"א בזה שנראה דעתו כדעת הר"מ ז"ל דכל דרבנן הם בכלל ל"ת והארכתי הרבה בדבריו. אמנם עכ"פ נראה מבואר מד' הר"ח ז"ל דדורותיו של אברהם אבינו הי' חייבין לשמוע לו ולקיים כל דבריו אשר יצוה אותם כמו ישראל אחר קבלת התורה למרע"ה, ובאמת מוכרח כן מתוה"ק אחרי שאהבת השי"ת לאברהם למען אשר יצוה את בניו וב"ב, נראה דהם מחויבין לשמוע לקבלת אבות וא"כ ממילא ה"ה ב"נ לבניהם הי' חייבין לשמוע להם את המצות שצוה השי"ת לנח ובניו, וזה מוכרח מד' הגמ' ששאל אותם הקב"ה שבע מצות שקבלתם עליכם היכן קיימתם נראה מבואר דהי' מטעם חיוב לקיים המצות שקבלו עליהם אבותיהם, ויש עוד לעי' בכ"ז ואי"ה נבאר במק"א

ב) וראיתי לרבינו סעדי' גאון ז"ל בס' האמונות והדיעות שער ג' פרק ט' שכ' שיש שואלים על מה שאמר השי"ת לקין נע ונד תהי' בארץ ולא ענשו במיתה דב"נ חייב על שפ"ד מיתה, וכ' לתרץ מפני שלא הי' עדים ודיין בהריגת הבל וב"נ אינו נידון אלא בעדים ודיין. אד"ק. והנה לכאורה על הקושי' נ"ל בפשיטות דאע"ג דעל שפ"ד חייב מיתה מ"מ אם אדם עושה תשובה על החטא נהי דהב"ד של מטה אין משגיחין על התשובה אבל השי"ת בעצמו מקבל שבים וב"ת מיראה זדונות נעשו כשגגות שפיר ענשו הקב"ה בגלות ואע"ג דהשי"ת אמר לו זאת מקודם שהודה קין ואמר גדול עוני מנשוא מ"מ כיון שהשי"ת ידע שיעשה תשובה אמר לפניו מיד העונש גלות, אך באמת א"צ לזה שכבר אמרו חז"ל