כלי חמדה דברים תלז

א) (ל"ג ב') ויאמר ד' מסיני וגו' וזרח משעיר למו וגו'

במס' עכו"ם ד' ב' ע"ב דלעת"ל יאמרו אוה"ע כלום נתת לנו ולא קיבלנוה, ומי מצי למימר הכי והכ' ויאמר ד' מסיני בא וגו' ואמר ר"י מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה עד שבא אצל ישראל וכו' אלא הכי אמרי כלום קיבלנוה ולא קיימנוה וע"ד תברתהון אמאי לא קיבלתוה אלא כך אומרים לפניו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית וכו' מיד אמר להם הקב"ה הראשונות ישמיענו וכו' ז' מצות שקיבלתם היכן קיימתם ומנ"ל דלא קיימום דתנא ר"י עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים וכו' כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר כו' אלא לומר לך שאינן מקבלין שכר כמצווה ועושה אלא כמו שאינו מצווה ועושה

א) והנה בביאור הענינים האלו כתבנו בהרבה מקומות בספרים הנדפסים, אמנם איזהו הערות אשר לא נדפסו בס' חמד"י וכ"ח ומפוזרים בשאר ספרים ומה שלא נדפס עוד ארשום בזה, וזה יצא ראשונה. לבאר ענין קבלת המצות בב"נ אימתי קבלו עליהם לקיים הז' מצות ב"נ. שמדשאל אותם הקב"ה ז' מצות שקבלתם עליכם היכן קיימתם נראה דקבלו עליהם ז' מצות, ומתי היתה הקבלה. ונראה שזה שאמר הקב"ה לאדה"ר ז' מצות וכן לנח אח"כ הזהיר עוד הפעם על אמה"ח ושפכ"ד והם קבלו עליהם זה חל על כל דורות הבאות אחריהם וזה הוא בגדר קבלה והי' צריכין לקיים את הז' מצות ועי' בסנהדרין ד' נ"ו ע"ב דילפינן מקרא דב"נ מצווה על העכו"ם מדנענשו עלי' ולא ענש אלא א"כ הזהיר וכיו"ב כל הסוגיות בדיני ב"נ מבואר דהוזהרו על ז' מצות מדנענשו עלי', וצ"ע באמת כח ההזהרה עליהם איפה כתיב בב"נ שמחויבין לשמוע לד' נביא ועוד הרי גם בישראל אין חייבין לשמוע לד' נביא אלא א"כ הוא נביא מוחזק והראה מופתים לקיים נבואתו וא"כ כשבא נח והודיע לבניו וכן לדורות הבאים שהזהיר הקב"ה על ז' מצות לדורות מנ"ל דהי' חייבים לשמוע לו לקבל עליהם לקיים המצות. ולומר מצד קבלת אבות חל על הדורות הבאות אחריהם מלבד שיש לעי' למ"ש בירושלמי דאין ב"נ כלל באיסור נדר אם כן יכולין לחזור מקבלתם מלבד זאת כ"כ במק"א דקבלת אבות על הבנים ל"ש אלא בישראל דהם נפש אחת בשורשן וממילא חל קבלת אבות לדורות. אבל בב"נ ל"ש זה וצ"ע בכל זה. וראיתי ברמב"ן ז"ל עה"ת פ' נח בקרא כי מלאה הארץ חמס שכ' בזה"ל חמס הוא הגזל והעושק וכו' ורבותינו אמרו שעליו נתחתם גז"ד. והטעם מפני שהיא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רט לשמים ולבריות עכ"ל, נראה שכוונת דב"ק שבאמת לא נענשו כ"א על אותם העונות שהמה מושכלות והסברא מחייב אותם שלא לעשותם שא"צ לנביא להזהיר, משא"כ על מצות שהמה חוקים לא הי' שייך להעניש את ב"נ, ובאמת כבר הביאו האחרונים מד' הר"מ ז"ל בס' המורה ח"א פי"ג וח"ב פ' ל"ט שנראה מדבריו ז"ל דבאמת לא הי' לב"נ קודם מ"ת נביאים לצוות להם בשם ד' לקיים שבע מצות, אמנה מד' הר"מ פ"ט מה' מלכים הי"ד גבי אנשי שכם מבואר להיפך שהי' מענשין אותה בדיני אדם על דינים וע"כ דהי' מוזהרין אם לא שנימא דכ"ז יען שהוא מפני הסברא שצריך לדון עושה עול דאל"כ אין ישוב העולם מתקיים ושכם הי' צריך להיות נידון משום גזל שג"כ הוא איסור סברא וכ"כ במק"א שנראה שלא הי' דנין בפועל בז' מצית ב"נ מה שלא הי' מסברא מהא דלא נענשו עבדי אבימלך על שגזלו את באר המים דאע"ג דקרקע אינה נגזלת מ"מ הלאו דלא תגזול איכא ובפרט בב"נ וע"כ משום דזה שלא יועיל השבה ויהי' נידון במיתה א"ז סברא רק גזה"כ ולא דנים אז בפועל בזה, ודוקא על גזל שלא הי' ניתן להשבון כמו בשכם שגזל את דינה ועינה אותה וכמ"ש בדור המבול כי מלאה הארץ חמס הי' נענשין