כלי חמדה דברים תלג

מווארשא ז"ל בביאור מהרד"מ לס' המצות אלא שלא ביארו בהא דצריך להיות נתפשטה ברוב ישראל ועפי"ז נראה מובן היטב פלוגתת ר"א ורנב"י דר"א ס"ל כיון דכל עיקר שצריכין אנו להאמין לגזירת חכמים ולמצותן הוא מכח ל"ת ועפ"י תורה אשר יורוך שפיר יכולין לברך אקב"ו אמנם רנב"י ס"ל כיון דמכח קרא דל"ת אינו חיוב לעשות המצוה אלא שלא לבעט במצותם של חכמים לא יתכן לברך על העשייה וצונו כיון שמכח דל"ת די אמונת הלב בחכמי התורה שהם המורים והמלמדים ועל מחשבה ל"ש ברכה ולכן אמר דברכה לעשות המצות הוא מכח שאל אביך ויגדך שנראה שמצווין אנו לעשות כל מה שיאמרו לנו החכמים ועיין בר"מ ז"ל פי"א מה' ברכות ה"ג שכ' בזה"ל וכן כל המצות שהם מד"ס וכו' מברך על הכל אקב"ו והיכן צונו בתורה שכתיב בה אשר יאמרו לך תעשה עכ"ל וכ' ע"ז מרן הכ"מ ז"ל וכתב רבינו טעמו של ר"א שהיא נראה יותר ועוד דאמרינן בברכות פ' מי שמתו כל מילתא דרבנן אסמוכוה אלאו דל"ת אלמא כר"א קיימא לן וכתב רבינו אשר יאמרו לך תעשה שהוא בלשון עשה וכתיב בפסוק עצמו עכ"ל מרן ז"ל נראה דכונתו דמשום ל"ת הוא לאו ואין מברכין על השלילה לכן נקט רבינו ז"ל לשון העשה שנאמר בהאי קרא (ומה תימא על הג' בעל חת"ס ז"ל במס' שבת שם שכ' דטעמא דרנב"י דמייתי קרא דשאל אביך ויגדך משום דלא ניחא לי' לומר מל"ת משום דהוי ברכה על השלילה עיי"ש שאשתמיט לי' דברי הר"מ ז"ל הנ"ל) אמנם לדברינו י"ל בכונת הר"מ ז"ל דמשום ל"ת אין החיוב לעשות כ"א שלא להורות אחרת מהחכמים אבל מקרא אשר יאמרו לך תעשה נראה דקאי על עשייה ג"כ שמחוייב לעשות כד"ח אך מד' האחרונים נראה דבין הלאו ובין העשה קאי רק על ההוראה היינו להורות כד"ת ודו"ק בכ"ז

ג) ולכאו' הדברים מוכרחים דעובר על דרבנן אינו עובר על איסור או מצוה דאורייתא דא"נ דעובר על מצוה דאורייתא א"כ אמאי קיי"ל דבדרבנן אין מכין אותו עד שת"נ אם אינו רוצה לקיים מצ"ע של דבריהם ומה נפ"מ בין מצוה דאו' לדרבנן וע"כ דאינו עובר על מצוה דאורייתא איברא די"ל עפימ"ש במקו"א בשם הרמב"ן ז"ל בהא דקיי"ל דבמי שאינו רוצה לעשות מצ"ע מכין עד שת"נ הוא רק במי שאינו רוצה לקיים מחמת מרד ועי' בפ' ראה שכתבנו להכריח כן דעת הר"מ ז"ל ג"כ כנ"ל א"כ י"ל דה"ה בלולב ואינו ניטל אף ביוט"ש לאחר תקנת ריב"ז אם אינו רוצה ליטול לולב מחמת מרד שאומר אין כח לחכמים לתקן תקנות מכין אותו עד שת"נ לדעת הר"מ ז"ל כיון דבזה עובר על ל"ת ועפ"י אשר יורוך מה"ת כיון שאינו מאמין לתוה"ק שנתנה כח לחכמים להיות המורים בישראל שפיר מכין אותו עד שת"נ ולפי"ז להר"מ ז"ל לשיטתו אין נפ"מ באמת בין מי שא"ר לקיים מצוה דאורייתא ובין מי שא"ר לקיים מצוה דרבנן דאם אינו עושה מחמת מרד גם בדאורייתא אין מכין אותו עד שת"נ ובעושה מחמת מרד גם בדרבנן מכין אותו עד שת"נ, וראיתי בר"מ ז"ל פ"ו מה' חמץ הי"ב שכ' בזה"ל אסרו חכמים לאכול מצה בע"פ וכו' ומי שאכל מצה בע"פ מכין אותו מ"מ עד שת"נ עכ"ל ולכאו' הד' נפלאין לומר דבאיסור דרבנן שכבר עבר מכין אותו עד שת"נ וכבר חקרו בריב"ש ותשב"ץ בענין שיעור מ"מ אם המה כמלקות של תורה או פחותין מזה אבל לומר מכין אותו עד שת"נ זה אין לו שום הבנה ומה שנראה בזה לחומר הנושא שדבר גדול דיבר רבינו ז"ל בזה דהנה ידועה פלוגתת הבייתוסים עם החכמים בהא דממחרת השבת דהבייתוסים ס"ל דהיינו ממחרת השבת בראשית אמנם תשובת החכמים מכמה ראיות בתוה"ק להחליט דממחרת השבת היינו ממחרת הפסח ואחת מהראיות היותר נצחיות הוא ממה שאמרה התורה בפ' ראה ט"ז ג'. לא תאכל וגו' שבעת ימים תאכל מצות ופסוק ח' שם ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי וגו' ל"ת מלאכה הרי יש סתירה מני' ובי' דמתחיל