כלי חמדה דברים תלב

אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה ואפי' יטעו עכ"ל כתב אח"כ בזה"ל וזה כענין ר"י ור"ג ביוה"כ שחל להיות בחשבונו עכ"ל מבואר מזה דס"ל דר"ג הי' להם דין ב"ד הגדול ממש כמו הסנהדרין בלשכת הגזית ואם כן הוא בהוראות בדרכי התורה ה"ה בגזירת חכמים החכמים המובהקים שבחכמי הדור אשר נבחרו מכל ישראל לדון ולהורות כר"ג בשעתו דין ב"ד הגדול יש להם ולזאת ריב"ז שתיקן לאחר חורבן לולב בגבולין כל ז' יש לו אותו תוקף ממש כסנהדרי גדולה בזמן הבית שתקנו מצות נר חנוכה אמנם מה שתמי' לי לכאו' לדעת הר"מ ז"ל איך אפ"ל דכל תק"ח החדשות הם בכלל ל"ת הרי הר"מ ז"ל עצמו פסק דאם חכמים גזרו גזירה או תקנו תקנה חדשה ולא נתפשטה ברוב ישראל אין לה חלות וא"צ לקבלה וא"נ דאיכא בזה איסור דאורייתא מצד לאו דל"ת איך אפשר שלא יקבלוהו בני ישראל ועוד אטו משום זה שעוברים באיסור על לאו דל"ת ואינם רוצים לקבל אותה אין חלות לגזירת חכמים ועיין היטב בר"מ ז"ל פ"ב מה' ממרים ה"ו שנראה מד"ק דאפי' אם הי' יכולים לעמוד בה באמת שבכה"ג לא הי' הגזירה בטעות אמנם אחר שגזרוהו פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל הרי זו בטילה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה עכ"ל וא"נ דהוא איסור תורה לעבור על גזירתם אמאי תליא אם הקהל מקבלים אותה או לא, איברא שראיתי למרן הכסף המשנה ז"ל בה"ז שם שכ' מ"ש הר"מ גזרו ודימו שפשטה הגזירה ברוב ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן מרובה עמד ב"ד אחר ובדק בכל ישראל וראה שאין אותה הגזרה פושטת בכל ישראל יש לו רשות לבטל ואפי' הי' פחות מב"ד הראשון בחכמה ובמניין וכ' הר"מ ז"ל ע"ז דנראה לומר דאפי' אם באמת נתפשטה תחילה בכל ישראל כיון שעכשיו אין רוב ישראל נוהגין בה מתירין אותה אלא שמד' רש"י ז"ל נראה שבדק ר"י נשיאה נראה שלא נתפשטה בשום פעם ברוב ישראל עייש"ה עכ"פ נראה מדעת מרן ז"ל שיתכן לומר דאפי' אם נתפשטה ברוב ישראל וא"כ באמת איכא איסור לעבור עלי' אח"כ וכל יחיד ויחיד שעובר עלי' ה"ה עבריינא ועובר על ל"ת מ"מ כיון שעוברין עלי' יש רשות לב"ד לבטל א"כ מכ"ש שאם מתחילה לא נתפשטה ואין ישראל מקבלין אותה שאין להגזרה חלות, אך באמת הדבר צריך מובן כיון דמוכרח דתליא בקבלתן של ישראל ואם אין ישראל מקבלין אותה אין חלות לגזירתן ותקנתם איך אפ"ל דהוא בכלל ל"ת מדבריהם ימין ושמאל ואיך אפשר לדמות זאת למחלוקת זקן ממרא עם החכמים בפירוש המקראות וזו תמי' גדולה לענ"ד. ולזאת נראה עיקר בדעת הר"מ ז"ל כמו"ש הגאונים בעל לב שמח ובעל קנאת סופרים שמעולם לא עלה על דעת הר"מ ז"ל שעובר ע"ד חכמים עובר על לאו דל"ת שגם בזקן ממרא אם עובר ע"ד ב"ד הגדול לעצמו אינו בגדר זק"מ ועיקרו של לאו דל"ת הוא שלא לעבור ע"ד לומר שאין הלכה כדבריהם ולהורות אחרת וצריכין אנו להאמין שהתורה נתנה להם כח הוראה הן בפירושי התורה והן לפקח על תקנת הדור במה שצריך לגדור פרצת הדת וכן לעשות זכרון לניסים כל דבריהם ד"ת הן אמנם בעת גזירתם ותקנתם צריכין שיתבוננו שיהי' הדור יכול לקיים הדברים ויקבלו על עצמם זאת אמנם אם אין הגזירה או התקנה מתפשטת ברוב ישראל לא מפאת מרד בכח הב"ד רק שעוברים ע"ז לתאבון או שקשה עליהם לקבל זאת אין חלות לגזירתם ובכה"ג אינם עוברין על ל"ת כלל כיון שאינם כופרים בכח הב"ד ומודים שהם המורים לעם וכל אשר יורו תורה היא וצריכין אנו לקבל עלינו זאת אלא שבכל זאת עוברים ע"ז מפאת שלא הורגלו בכאלה או מטעמים אחרים כגון חסרון כיס וכיו"ב כיון שאין עושים זאת בשאט נפש אינם עוברין על ל"ת ולזאת בטלה הגזירה או התקנה ובזה א"ש כל הקושיות שיש בזה כמו שהאריכו בזה הגאונים הנ"ל ועד אחרון הג'