כלי חמדה דברים תלא

מצות זקנים בקריאת ההלל כדי שנדע שהוא רק מצות חכמים ולזאת אין לה"ר מנ"ח שמברך להדליק נר ש"ח כיון דבמצוה זו שהוא מצוה חדשה לגמרי ול"ש בזה גדר ב"ת ושפיר יכול לברך סתמא לכן כ' הר"מ ז"ל כדרך שמברכין על מקרא מגילה שג"כ הוא הוספת קריאה חדשה על הקריאות של תורה ואעפ"כ מברכין בסתמא על מקרא מגילה וכן בעירוב שמברך על מצות עירוב והוא להתיר הטלטול בחצר ומברך בסתמא אקב"ו נראה דבלא זה אסור הטלטול בחצר מה"ת והוי הוספה עד"ת שאינו אסו' מה"ת אלא ברה"ר והר"ז דומה ממש למ"ש הר"מ ז"ל שאם חכמים אומרים שבשר עוף בחלב אסור מה"ת עובר בב"ת וא"כ הו"ל לברך על מצות זקנים והוי ידעינן שהטלטול אסור בחצר רק דרבנן ומדלא חיישינן לזה ומברכין בכ"מ סתמא על מצוה דרבנן אשר קב"ו ה"ה דמברכין כן בהלל בחנוכה וזה פירוש נכון מאוד בדעת הר"מ ז"ל

ב) ובאמת בעיקר פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל יש להעיר עפי"מ שהערותי בח' על הירושלמי הנ"ל דיליף ק"ו לנ"ח מלולב ביוט"ש דאם מברכין בלולב על מצות זקנים מכ"ש בנ"ח ולענ"ד יש לעיין בזה טובא דמסברא נראה דהבדל גדול בין תקנת ומצות חכמים שנתקנו בהיות המקדש על מכונו וסנהדרין יושבין בלשכת הגזית שמהם תצא תורה ועליהם נאמר עפ"י התורה אשר יורוך ממצות דרבנן שנתקנו אחר שגלו סנהדרין ובטל ב"ד הגדול הן לענין זקן ממרא והן לד"נ בכלל ולזאת י"ל דבנ"ח שנתקון בבית שני מסנהדרין בלשכת הגזית יש לה דין דאו' ושפיר יש לברך על גוף המצוה שצונו שיש לה תוקף דאורייתא מכח לא תסור משא"כ לולב ביוט"ש בגבולין שהתקין ריב"ז לאחר חורבן הבית שפיר י"ל דאין לו אותו כח שיהי' חלות להמצוה שיהי' כשל תורה לכן מברכין רק אקב"ו על מצות זקנים היינו לקבל עלינו מצות זקנים בכלל והארכנו בזה בח' שם ואכמ"ל, והדברים הנ"ל יש לנו לומר גם בעיקר ד' הר"מ ז"ל דדרבנן יש להם ד"ת ממש מלאו דלא תסור אפי' א"נ דלאו דוקא בפירושי התורה רק דה"ה במצות ובתק"ח בזה שייך רק במה שנתקן ע"י סנהדרין גדולה בלשכת הגזית משא"כ מה שנתקן לאחר החורבן הבית זה הוא רק בגדר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך שכולל כל חכמי הדור בכל דור ודור שעלינו לשמוע בקולם אבל אינו בגדר ל"ת ודוקא בנ"ח ס"ל לר"א דחיוב הברכה מל"ת ובאמת כבר העיר בעיקר הסברא הזאת הג' בעל מרגניתא טבא ז"ל בשורש א' לומר כן בדעת הר"מ ז"ל אלא שנתחבט בזה ממקרא מגילה שנראה מבואר מד' הר"מ ז"ל דה"ה כנ"ח ממש אע"ג דנתקון בחו"ל ונדחק בזה לומר דכיון דס"ל להר"מ דקדושת המקדש ל"ב לכן שלחה לחכמים שבירושלים במקום לשכת הגזית וזה אינו כלום דמה בכך דקדושת המקדש לא בטלה מ"מ הא לא הי' ב"ד הגדול בלשכת הגזית ולא הי' נוהג אז דין ב"ד הגדול אמנם ברורן של דברים דאפי' א"נ דרק תקנת ב"ד הגדול המה בכלל ל"ת מ"מ מה שנתקון מקודם בית שני ואח"כ קיימו וקבלו הב"ד הגדול שבבית שני אותם התקנות ממילא הם באזהרת ל"ת אע"פ שבשעתן לא הי' ב"ד הגדול מ"מ כיון שהב"ד הגדול קיימו את תק"ח הראשונים ממילא נכללו בל"ת ולזאת מגילת אסתר פשיטא דהוי בכלל ל"ת אמנם מה שגזרו לאחר חורבן הבית שפיר י"ל דאין להם כח ב"ד הגדול ואינו בכלל ל"ת אמנם לקושטא דמילתא ז"א דהרי מבואר במשנה דר"ה כשבא ר"י אצל ר"ד בן הורכינס אמר לו אם באנו לדון וכו' אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו ב"ד על ישראל ה"ה כב"ד של משה נראה מזה דכל ב"ד דינם כב"ד הגדול דכ"ז שאין ב"ד גדול ממנו מבטל דבריהם ה"ה כב"ד של משה וחייבין לשמוע להם מכח לאו דלא תסור וכן נראה מבואר מד' הרמב"ן ז"ל עצמו בפ' שופטים בדיני זקן ממרא שאחר שכתב ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג איש הנקי הזה אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל