כלי חמדה דברים תל

ה"ד דפליגי ר"י וריב"ל אי מברכין במצות דרבנן על נטילת לולב ונ"ח או שמברכין רק על מצות זקנים וצ"ע הסבר הדברים כיון דמודים דמברכין על מצות דרבנן אמאי לא יברכו על נטילת לולב או להדליק נר של חנוכה ונראה מוכרח דמשום לתא דבל תוסיף נגעה בה כיון דמה"ת אין ליטול לולב במדינה כ"א ביום ראשון א"כ חכמים שמוסיפין ביום ב' ג"כ ליטול לולב במדינה לכאו' איכא ב"ת לכן ס"ל שצריך לברך בהא אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות זקנים כדי שנדע שהוא רק מדרבנן ואינו מכוון לעשות מצוה דאורייתא ועיי"ש בירושלמי שמבואר דמאן דס"ל במצות לולב ביוט"ש דמברך על מצות זקנים ר"ש דבנ"ח דינא הכי דמברך על מצות זקנים אמנם לענ"ד נראה דזה רק לפי"ד הרמב"ן ז"ל דס"ל בפשוטות דבמוסיף מצוה חדשה ג"כ איכא ב"ת שפיר יש ללמוד ק"ו חנוכה מלולב אבל א"נ דב"ת ל"ש כ"א כשמוסיף על מצות של תורה כפשטא דקרא דב"ת ודבל תגרע א"כ שפיר י"ל כיון דמצות חכמים אסמכה אלא תסור ודינו כשל תורה ממש שפיר יכולין לברך בסתמא אקב"ו להדליק נ"ח וא"ר מלולב ביוט"ש דשייך בי' ב"ת א"כ י"ל דה"ה לענין לא תסור עצמו שהרמב"ן ז"ל לשיטתו דגם במצוה חדשה איכא ב"ת לכן ס"ל דבין כשמפרשין פירוש התורה ובין כשמוסיפין מצוה חדשה לגמרי כגון מ"מ ונ"ח ס"ל לר"א דרק אסמכה אקרא דל"ת אבל בגדר ל"ת גמור ליתא כיון דאיכא ב"ת ורנב"י ס"ל דבמצוה חדשה ל"ש להסמיך על ל"ת ג"כ רק על הקרא דשאל אביך ויגדך אמנם א"נ דבמצוה חדשה ליכא ב"ת כיון שאינו מוסיף על מצות התורה עצמה ולא גרע מהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי דליכא ב"ת מדאורייתא שפיר י"ל דמצוה דרבנן עשהו כשל תורה ממש ואיכא בהו לאו דלא תסור משא"כ שבות במלאכה או כלאים דרבנן דהוי מוסיף על מצות התורה ממש ליכא למימר דהוא בגדר לא תסור דא"כ הוי מוסיפין על מצות התורה ויש להסמיכו רק על קרא דשאל אביך ויגדך שהוא מגזירתן וזה הערה גדולה לענ"ד ולפי"ז י"ל דר"א לא פליג על ר"נ כ"א בנ"ח שהוא מצוה חדשה לגמרי ול"ש בה כלל ב"ת משא"כ מצות דרבנן ששרשן מצד גזירות חכמים באיסורי תורה ויש בהם לתא דב"ת במקום שמוסיפין על מצות התורה מודה ר"א דהציווי רק מקרא שאל אביך ויגדך וי"ל בזה ביאור ד' הר"מ ז"ל פ"ג מה' מגילה וחנוכה ה"ה שכ' בזה"ל ובכל יום ויום מח' ימים אלו גומרין את ההלל ומברך לפניו אקב"ו לגמור את ההלל אע"פ שקריאת הלל מצוה מד"ס מברך עליו אקב"ו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב עכ"ל ותמי' מאוד דלמה צריך להביא ממרחק לחמו ממגילה ועירוב הלא לעיל מני' ה"ד כ' שמברכין על נ"ח ובסוף ה"ג כתב בהדיא דהדלקת הנרות הוי מצוה מד"ס כקריאת המגילה וא"כ כמו שמברכין על הדלקת נ"ח ה"ה דמברך על ההלל בחנוכה ולמה צריך להביא ממגילה ועירוב ונצטערתי מאוד להבין ד' הר"מ ז"ל ומצאתי אח"כ שכבר הרגישו בזה המחברים ולא מצאו מענה ולהנ"ל י"ל כאשר נדקדק בלשונו הזהב שכ' בזה"ל אע"פ שקריאת ההלל מצוה מד"ס מברך עליו אקב"ו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב שלכאו' תיבת כדרך אין לו ביאור והו"ל לומר כמו שמברך על המגילה והעירוב ולשון כדרך מורה על נוסח וסגנון הברכה לכן נראה דבאמת אין כונת הר"מ ז"ל על גוף הברכה אלא על סגנון הברכה שכ' הר"מ ז"ל שמברך לגמור או כפי נוסחתינו "לקרות" את ההלל שבזה י"ל כיון דבאמת קריאות מה"ת איכא רק שני חייובים קריאת התורה וקריאת שמע וא"כ עתה כשמברכין אקב"ו לקרות את ההלל נראה כמוסיף קריאה על הקריאות של תורה ויש בזה גדר ב"ת ואף הנוסחא לגמור את ההלל ג"כ הוי בגדר הוספה על מצות סיפור יצ"מ שחיובא מה"ת ומוסיף עתה חיוב חדש ע"ז וכללא כייל הרמב"ם ז"ל כל היכי דחכמים באים להוסיף על מצות התורה צריך לומר בהדיא שהוא רק מדבריהם מחשש ב"ת וא"כ הו"ל לברך על