כלי חמדה דברים תכט

בבחינת תמים אמנם כשאמר הקב"ה לנח בעשיית התבה בדור המבול אמר לו כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה שבדור המבול הי' עיקר הפלגה שלו בבחינת צדיק ודפח"ח ונראה שענין זה רמז לנו מרע"ה באמרו בשירת האזינו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' צדיק וישר הוא שהכונה שאמר מרע"ה לישראל הצור תמים פעלו כי האדם שברא הקב"ה הוא תמים פעלו אין בו חסרון אע"פ שאינו חכם בכ"ז הוא פעולה תמימה שאינו מגדרי היצירה דיקא להשגת חכמה ובינה וזה שנברא אחד חכם ואחד טיפש הכל במשפט וזה כי כל דרכיו משפט והוסיף לבאר "אל אמונה" שרצון האל מבריותיו הוא רק להאמין בו שהוא היחיד ומיוחד בורא עולם ומלואו משגיח בעליונים ותחתונים ואפס זולתו ולזאת ל"צ חכמות וחקירות ולכן "ואין עול" בחוקי הבריאה מה שזה נולד בתכונות גסות וא"ל לב להשיג חכמות ומדעים והוסיף לבאר "צדיק וישר" הוא שהקב"ה מתואר בשם צדיק וישר ומה חפץ ד' מאת בריותיו ללכת אחריו ולדבקה בו מה הוא צדק אף אתה צדיק מה הוא ישר אף אתה ישר ואינו מתואר בשם חכם ופולסוף שירצה מאתנו ללכת בדרכים אלו אמנם כל חפצו בבריאת אדם ובנתינת התורה לישראל להיות דבוק באמונתו ית' היינו הרחקה מעריות ולהתקדש במותר לו וישר היינו ללכת בישרות ולא לחקור בחקירות וזה תכלית כל איש ישראל בקבלת התורה אמנם כן ניתן רשות להתבונן בטעמי המצות ובאהבת ויראת השם אמנם התבוננות הזאת צריך לבוא מהתורה וקיום המצות והתבוננות הזאת כשהוא בא ממקור התורה והמצות א"א בשום אופן להוליך לאורחות עקלקלות ונראה שזה שאמר דוד המלך ע"ה מפקודך אתבונן ע"כ שנאתי כל אורח שקר ירצה שהתבוננות שלו במפעלות השי"ת הוא מפקודך היינו מהתורה ומצות השם ועיד"ז ממילא שנאתי כל אורח שקר שהתבוננות והשכליות אשר מקורם מתורה ומצות מביאין לאורחא דקשוט, וזה ביאור ד' המדרש תורת ד' תמימה משיבת נפש למה משיבת נפש מפני שהוא תמימה והיינו דמפני שהיא תמימה ויש בה כל הצורך שעיד"ז יוכל איש ישראל לעלות במעלות הסולם העולה בית ד' לכן משיבת נפש וא"צ להשכלות בחכמות אחרות ובחקירות והארכנו עוד בדרוש בכמה ענינים ואכ"מ

ג) (שם ז') זכור ימות עולם וגו' שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך

א) ז"ל הרמב"ן ז"ל בס' המצות שירש א' אות י"ג ועוד אודיעך כי המצות שחדשו אותן החכמים או הנביאים כגון נ"ח ומקרא מגילה אינם באין בסמך הזה [בלא חסר] שכן אמרו בפרק במה מדליקין במדליק נ"ח שצריך לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר ש"ח ושאלו והיכן צונו ר' אויא אמר מלא תסור ר"נ אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך רצה ר"א לומר כשם שהגזרות והסייגים של דבריהם סמוכים על לאו דלא תסור כמו שהזכירו בפ' מי שמתו בענין כלאים שלהם כך המצות שחדשו כגון נ"ח סומכין על אותו הלאו עצמו ור"נ אמר שאין סמך באותו הלאו אלא לדבריהם שיש בהם עיקר בתורה אבל המצות המחודשות מהן אין להם סמך אלא בפסוק שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והטעם בזה ברור לפי שהדברים שהם מוסיפין במצות התורה עצמן כעין פירוש התורה הוא שהם ז"ל אומרים כל צמר ופשתים הוא כלאים וכל שבות הוא מלאכה וכיו"ב שאלו הי' דעתם כן היינו חייבים להאמין אותם מזה הלאו בודאי שהיא מחייב אותנו להאמין בתורה כפי הפירוש שיפרשו הם בה אבל כשאומרים הדליקו נר חנוכה אין אדם יכול להסמיכו על זה הלאו בשום ענין שאין זה בא בכלל הכתוב שאמר כי יפלא ממך דבר למשפט אלא בכלל שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך שהיא צוואה לקבל מן הזקנים על בכלל ויש מחכמי התלמוד חולקין ע"ז וסוברין שאין אנו רשאים לומר אשר צונו במצות הזקנים עכ"ל הרמב"ן ז"ל ולענ"ד יש להעיר בזה עפי"מ דמבואר בירושלמי דסוכה פ"ג