כלי חמדה דברים תכה

א"צ לבר' כתב האגור משום דהרהו' לאו כדיבור ולפ"ז לרבינא דס"ל הרהור כד"ד גם בהרהור צריך לברך וא"כ למ"ל הפסק ושוב לא משכח"ל הפסק מחיוב כל יום וא"כ לרבינא לשיטתו שפיר אמרינן במשנה דב"ק אינו מברך לפניו דאם אמרינן הרהור כד"ד א"צ לברך ברכת התורה בכל יום כיון דלא נפסק החיוב עיי"ש שהאריכו לפלפל בזה (ומ"ש שם להעיר מהא שלא ברכו בתורה תחילה וכתבו דמדרבנן הוי הפסק כיון דיוצא מה"ת בק"ש שחו"ע אינו מובן דהרי הוא להיפוך ממש ודוק היטב ועי' בפנים) אמנם לענ"ד אם נימא כדבריהם י"ל דהר"מ ז"ל לשיטתו הי' לו ראי' מזה דברכת התורה לאו דאורייתא דהנה הר"מ ז"ל בפ"א מה' ת"ת ה"ח פסק דאם קובע לו שעה ביום ושעה בלילה לת"ת מקיים מצות ת"ת נראה דס"ל דאף מדרבנן אין חיוב ללמוד תמיד ועי' בלח"מ שם שתמה על הר"מ ז"ל וכתבתי בח' שהר"מ ז"ל אזיל לשיטתו בפ"ז מה' מלכים ה"ו דנראה דס"ל דפסוקים אלו שתמיד ילמוד תורה קאי רק על מלך אמנם שאר ישראל אינם בכלל זה ודלא כירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ו שיליף ק"ו ממלך לשאר ישראל עיי"ש היטב וא"כ להר"מ ז"ל לשיטתו אף אי אמרינן הרהור כדיבור צריך לברך בכל יום ברכת התורה א"כ הי' לו שפיר ראי' מרבינא דבה"ת לאו דאורייתא אמנם הרמב"ן ז"ל ס"ל דוהגית בו יומם ולילה האמור ביהושע הוא גם בכל ישראל מק"ו וא"כ אין לו הפסק ושפיר י"ל דא"נ הרהור כדיבור א"צ לברך ברכת התורה בכל יום וא"כ שפיר י"ל דברכת התורה דאורייתא ואעפ"כ אין מברך לפניו אך כ"ז לפלפולא אמנם העיקר נראה כמש"כ לעיל וכמש"כ השאג"א ז"ל דאפי' למ"ד הרהור כדיבור אין לברך ברכת התורה על הרהור וא"כ אין מכאן ראי' להר"מ ז"ל ועי' בת' הרשב"א ז"ל מובא בב"י ס' מ"ז שכ' בזה"ל שאלה כשאנו מברכין על התורה בכל בוקר למה אין אנו מברכין לאחרי'. תשובה קריאת התורה מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהן כמו שאמרו בפ' בא סימן ואל תשיבנו מקריאת התורה בבהכ"נ שמברכין לאחרי' דהתם תקנת משה ועזרא הוא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם וכדמברכין בהלל ומגילה וכ' ע"ז מרן הב"י ז"ל ול"נ דאפי' אם הי' מברכין לאחרי' בשאר מצות ל"ק דכיון דמצות הגיית התורה הוא כל היום וכל הלילה ואין לך שעה שא"ח לעסוק בתורה ל"ש לברך לאחרי' עכ"ל והנה מה שתמה על הרשב"א דל"ש בתורה ברכה לאחרי' כיון דליכא שעת פטיר ע"ז י"ל כמוש"כ בשם הר"מ ז"ל דנראה שיטתו דאם קובע עתים ללמוד איזה שעות ביום ובלילה קיים מצות ת"ת ולכן שפיר שייך ברכה לאחרי' אמנם מה שקשה על הרשב"א ז"ל שלכאו' אין דבריו הק' מובנים כלל במה שמחלק בין מצוה לתקנה דבמצוה אין מברך לאחרי' ובתקנה מברך לאחרי' ואמאי הלל ומגילה הוא בגדר תקנה ונ"ח הוא בגדר מצוה ואין מברכין לאחרי' וכבר נתקשה בזה הפרמ"ג ונשאר בצ"ע. ומה שנראה לחומר הנושא בכונת הרשב"א ז"ל דכונתו דבמצוה אינו מברך לאחרי' אבל בדבר שזולת תק"ח ז"ל לעשות זאת הי' ג"כ מצוה אם עשאה מעצמו וחז"ל תקנו וחייבו אותו שיעשה מצוה זו כדי שיהי' היכר שהוא מצוה ותקנה צריך ברכה לפני' ולאחרי' לזאת בקריאת התורה בציבור שמלבד תקנת משה ועזרא לקרות בציבור בשבת וב' וה' הקורא בתורה ברבים הרי עושה מצוה לימוד התורה ברבים לכן כיון דהוא תקנה ומצוה מברך לפני' ולאחרי' משא"כ לימוד תורה ביחידות הוא מצוה גרידא ולא תקנה אינו מברך אלא לפני' ונר חנוכה הוא מצוה מצד התק"ח וזולת זה אינו בגדר מצוה כלל לכן הוי כמו מצוה גרידא דג"כ אינו מברך אלא לפני' אמנם מגילה והלל דמלבד התקחז"ל הקורא במגילה ה"ה כקורא בתורה וכן הלל הרי הן כתובים והו"ל כקורא בתורה וא"כ מי שקורא המגילה עושה מצוה שלומד תורה וכן האומר הלל כיון שתקנו חז"ל לעשות מצות אלו בזמנים אלו צריך לברך לפניהם ולאחריהן וזה נראה ברור בדעת הרשב"א ז"ל: