כלי חמדה דברים תכד

בהרהור ל"ש ללמוד לבניו ולכך א"צ לברך אשר קדשנו במ' וצונו אם מהרהר משא"כ בהכתיבה דע"י כתיבה יכול ללמוד לאחרים עכ"ל, והנה עפי"ז נבין היטב מפני מה נשים אינם חייבות בברכת התורה אע"ג דחייבות ללמוד הדינים השייכים להם, ועי' בס' חסידים סי' שנ"ג באריכות גודל החיוב ללמוד לנשים דינים מה' שבת וכיו"ב אמנם להנ"ל א"ש מאוד שברכת התורה הוא רק משום שלומדים לאחרים, ולפ"ז בנשים דלא נצטוו בת"ת כלל ואין עליהן החיוב ללמד לבניהן תורה א"כ אינם בעיקר מצות ת"ת, ולכן אינן חייבות בברה"ת וז"נ, וד' השב יעקב יש להם מקום גדול בהלכה דהנה באמת אף להרמב"ן ז"ל דס"ל דברכת התורה דאורייתא וילפינן לה מדכ' כי שם ה' אקרא לא נשמע מזה אלא בת"ת דרבים שמשה רבינו אמר להם לישראל פ' שירה, ובמד"ר פ' וזאת הברכה אות ה' הלכה אדם מישראל "שעולה" לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שיברך תחלה, ומשה בשעה שזכה לקבל התורה תחלה בירך ואח"כ קרא עכ"ל נ' ג"כ דקאי רק על העולה לקרות בתורה שישמעו רבים בזה צריך לברך ברה"ת, שו"ר בקונטרס אחרון לשאג"א הביא בשם הג' בעל משכנות יעקב ז"ל שהראה ד' הירושלמי פ' ג' שאכלו ה' א' דמייתי הרמב"ן ז"ל בס' המצות כאן, מבואר שם בסוף הלכה דר"ז בעי בשלשה הקורין בתורה אי כ"א מברך תחלה וסוף, ואמר ר"ש בר אבדימי לא למדו ברה"ת מברכת הזימון אלא לרבים, ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך אמר ר"א מרי עשאוה כשאר מצות של תורה מבואר כן דעיקר ברכת התורה הוא רק כשקורא לרבים וכמו דמצינו במרע"ה, והא דמברך ברה"ת אף בינו לבין עצמו הוא רק כברכת שאר המצות שחכז"ל תקנו לברך עליהן ומעתה יש מקום גדול לומר כד' השב יעקב דא"ח בברכת התורה כ"א כשיהי' ראוי לבילה, ללמוד לרבים דהיינו בדיבור אבל במחשבה גרידא ל"ש ברכת התורה, אפי' א"נ כדעת הרמב"ן ז"ל דגם בינו לבין עצמו חייב לברך ברה"ת מה"ת מ"מ עיקרו הוא בשביל שילמדו ברבים וא"כ בהרהור ל"ש ברה"ת וא"כ משכח"ל ת"ת בלי ברה"ת ולכן ס"ל לרמב"ן ז"ל דנמנית לשתים ומדמי לי' למקרא בכורים ויצ"מ ודו"ק בכל זה

ב) והנה בעיקר פלוגתת הר"מ והרמב"ן ז"ל, השאג"א והצל"ח נתכוונו לדבר אחד לה"ר לדעת הרמז"ל דברה"ת לאו דאורייתא דאל"כ לרבינא דס"ל הרהור כדיבור דמי איך יפרנס המשנה בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפני' ולא לאחרי' הא ברה"ת דאורייתא וסתם ב"ק מתקרי בלילה, ולא בירך עדיין ברה"ת ואמאי לא יברך לפניו כיון דהרהור כדבור ויוצא ידי ק"ש בהרהור, א"כ ה"ה דחייב לברך ברה"ת ואמאי לא יהרהר לפניו א"ו דברה"ת לאו דאורייתא ועי' בצל"ח שכ' שזה ראי' ברורה לר"מ ז"ל, וראיתי להגאונים בעלי מפרשי הים, ז"ל בסוף הספר ים התלמוד בת' לחכ"א בדין ברה"ת שכ' דאין מכאן ראי' כלל, דהנה לכאורה קשה טובא כיון דתורה אין לה הפסק וזמן פטור ואיכא תמיד חיוב להגות בתורה, א"כ למה צריך לברך בכל יום ברה"ת נימא שאין חיוב רק פ"א ושוב אינו מברך, ומצינו כן בסוכה לחד מ"ד כיון דלא מפסקי לילות מימים א"צ לברך אלא פ"א, אמנם י"ל עפמ"ש הגאון בעל אבן העוזר ז"ל להשוות ש"ס דילן וירושלמי דמצריך דוקא שישנה על אתר ובגמ' דילן לא בעינן שישנה על אתר, דהירושלמי לשיטתו דס"ל דתלמוד א"צ לברך א"כ יש לימוד שא"צ ברכה א"כ הלימוד הזה הוי הפסק לענין הברכה לכן צריך שישנה על אתר משא"כ לגמ' דילן דגם לתלמוד צריך לברך. א"כ כיון דאיכא חיוב ללמוד תמיד וכל מה שלומד אינו הפסק שהכל צריך ברכה ולזאת א"צ שישנה על אתר ומעתה י"ל כיון דקיי"ל דעל הרהור אינו מברך א"כ יכול ללמוד בהרהור דמקיים והגית בו יומם ולילה וברכה א"צ א"כ משכח"ל הפסק לדידן ולכן צריך לברך בכל יום, אך הא דהרהור