כלי חמדה דברים תכב

כיון דלא הי' נפ"מ לענין או"ה אמנם כששמע שאלה זו והתשובה שפיר איתער בהו כיון דהאמת אינו כן דזוהמת עכו"ם הוא מצד דלא עמדו אבותיו על ה"ס ולזאת עורו פסול לכתיבת ס"ת וא"ל דין קדושת ס"ת ומותר למכרו ושפיר נפ"מ לדיני או"ה, וא"נ כהבכ"ש דשייך בזה מללה"נ ואינו פוסל מצד איסה"נ נפ"מ להיפך ג"כ דגוי שנתגייר וכתבו על עורו ס"ת דלפי טעם ר' יוחנן אין בו זוהמא ומותר לכתוב על עורו ס"ת אמנם לפי טעמם דמצד אכילת נו"ט נראה דאע"ג שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ אית בי' זוהמא, וגם נפ"מ בפשיטות בישראל שנתגדל בין הנכרים ואכל נו"ט ושפיר לפ"מ טובא לאו"ה, ובעיקר ד' הבכ"ש הארכנו בח' ואכמ"ל יותר: פרשת האזינו

א) (ל"ב ג') כי שם ד' וגו'. מקרא זה ילפינן ברכת התורה, והרמב"ן ז"ל בהוספותיו למנין המצות של הר"מ ז"ל מנה מצות ברכת התורה, למצוה דאורייתא, ותמה על הר"מ ז"ל שלא מנאה במנין המצות ועיין בס' חמדת ישראל מ"ש בזה ואעבור פרשתא דא ואתני' וזה יצא ראשונה

א) ז"ל הרמב"ן ז"ל, מצוה ט"ו שנצטוינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו, והודיענו המעשים הרצוים לפניו שבהם ננחל חיי עוה"ב, וכאשר נצטוינו בברכה אחר האכילה כן נצטוינו בזו, ובפ"ג של ברכות אמרו מניין לברכת התורה לפני' מה"ת שנא' כי שם ה' אקרא וגו' ורצו ללמוד ברכת המזון לפניו שיהי' מה"ת ק"ו מזה אמרו מה תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה לפני', מזון שטעון לאחריו א"ד שטעון לפניו, ומשיבים ע"ז מדרך הפירכות מה לתורה שכן חיי עולם, ועוד דתנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו, וחפצם בזה כיון שב"ק אינו מברך לפני המזון והוא מברך לאחריו נלמד שברכה לאחריו בלבד הוא מה"ת, ולפיכך אינה בטילה מפני תקנתם בטבילת ב"ק וש"מ דקו"ח פריכא הוא, והעולה מזה שברכת התורה לפני' מצ"ע דאורייתא וכו' מכל זה נתבאר שהברכה הוא מה"ת ואין ראוי למנותה מצוה אחת עם הקריאה כמו שמקרא בכורים אינה מצוה אחת עם הבאתן וסיפור יצ"מ עם אכילת הפסח עכ"ל הרמב"ן ז"ל העתקתי כל דה"ק להבנת הענין שרוצים אנו לבאר, ומקודם נבאר סודה"ק שדוחה שאין לומר דנמנה אחת עם קריאת התורה כיון שהוא חלק ממצות ת"ת, כמו שאינו נמנה קריאת בכורים אחת עם הבאת בכורים אע"פ שלא יצויר הקריאה בלא הבאה, וכן סיפור יצ"מ עם הק"פ, נחשבין לב' מצות אך לכאו' אינו מובן הראי' מסיפור יצ"מ עם הק"פ, דהרי הם באמת שתי מצות דהרי ברור דאפי' בזמן שאין פסח איכא מצות סיפור יצ"מ, ואולי י"ל בדעת הרמב"ן ז"ל כיון דילפינן מקרא דמצ"ע דסיפור יצ"מ לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, אינה באמת המצוה דסיפור יצ"מ בלילי פסחים בלא פסח או מצה ומרור וא"כ הו"ל למיחשב למצוה אחת עם אכילת פסח או מצה ומרור ואעפ"כ נמנה לב' מצות, ה"ה ברכת התורה ולימוד התורה הוי ב' מצות, ובאמת מד' ר"ג במשנה כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא יד"ח היינו חובת סיפור יצ"מ, נראה דחובת סיפור יצ"מ אינו אלא בהדי המצות דפסח מצה ומרור וזה מוכרח לדעת הרמב"ן ז"ל, איברא דלכאורה י"ל שדעת הר"מ ז"ל באמת דאע"ג