כלי חמדה דברים תכ

מסתימת הש"ס והראשונים וכ"כ בפשיטות האחרונים ז"ל ואמאי בס"ת של הדיוט יקיים המצוה במגי' בה אות אחת אף בלקוח ולדעת כמה האחרונים דנפלה לו בירושה והגי' בה אות אחת ג"כ קיים המצוה. ומסתימת הש"ס בסנהדרין בקושית אביי נראה דאין חילוק כלל בזה בין מלך והדיוט מדלא משני הכי. וכבר העיר בזה בנחל אשכול ועי' במשנת חכמים ובמנ"ח בדיני מלך שלא כתבו לברר הענין ומ"ש דבמלך שאני מצד דבעי כתיבה לשמו לכן א"י בהגי' בה אות אחת. צ"ע מרמב"ן ז"ל במלחמות בסוגי' דסוכה ישנה. שכ' דועתה כתבו לכם דכיון דבעי כתיבה לשם חובתכם עיי"ש היטב והארכנו בביאור ד' ז"ל בס' חמדת ישראל ח"ב אשר הוא תחת מכבש הדפוס השי"ת יזכינו להו"ל בקרוב. לזאת לולא דמסתפינא הו"א דר"ג אמר רב ס"ל דאין המצוה בהדיוט דוקא בכתיבת ס"ת אלא שיהי' לו ס"ת ללמוד בה כיון דתכלית הכתיבה שיהי' לו ס"ת ללמוד אין המצוה העיקרית הכתיבה ולזאת הקונה ס"ת מוגה כראוי ויודע שנכתב לשמה והוא כ' כראוי בחסירות ויתירות הרי קיים מצות כתיבת ס"ת. אמנם בלוקח ס"ת "מן השוק" והיינו שלא נדע מי הוא הכותב ואם נכתבה כראוי רק סומך על חזקת כשרות. ה"ה כחוטף מצוה מן השוק שנעשית בלי הכנה ויתרון הכשר וע"ז אמר אח"כ דאם כתבה בעצמו ודקדק לכתבה בהכשר ה"ה כאלו קבלו מה"ס ובא ר"ש להוסיף דאם הגי' אותה אף דלוקחה מן השוק בכ"ז אם הגי' אותה עד שנעשית ס"ת כשירה מעלה עליו הכ' כאלו כתבה דבאמת אין הכתיבה מעכבת והוא רק למצוה מן המובחר והעיקר מצוה שיהי' לו ס"ת ללמד את בניו וכיו"ב וכל ד' רב המה למצוה מן המובחר. ולזאת במלך דהכתיבה הוא מצוה עקרית ל"מ הגי' בה אות אחת בלקיחה כיון דהגי' באות אחת אינו בגדר כתיבת ס"ת במקום שהקפידה תורה על כתיבה דוקא. ולזאת הר"מ ז"ל דס"ל דבכל ישראל עיקר מצוה הוא הכתיבה כמו במלך לא מייתי כלל הא דר"ג אמר רב והא דמייתי הגי' בה אות אחת כאלו כתבה זה קאי על מ"ש מקודם דהמצוה לכתוב בעצמו ואם א"י לכתוב בעצמו ישכור לו אחד שיכתוב עבורו דהיינו משום שליחות וע"ז קאמר אח"כ דאם שוכר לכתוב לו והוא בעצמו הגי' בה אות אחת מעלה עליו כאלו כתבו בכולו בעצמו דכיון דמצוה בו יותר מבשלוחו לזאת אם א"י לכתוב בעצמו וכותב ע"י שליחו נכון שיגי' בה אות אחת. אמנם בלקוח א"י מצות כתיבה בהגי' בה אות אחת כמו במלך ואין בין הדיוט למלך ולא כלום כנ"ל דעת הר"מ ז"ל. ולפ"ז נלע"ד בדעת הרי"ף ז"ל דלא הביא כלל ד' רבה דאע"פ שהניחו לו אבותיו מצוה לכתוב לו ס"ת משלו רק דר"ג אמר רב בלוקח ס"ת מן השוק דס"ל דבהדיוט אין המצוה הכתיבה דוקא רק ללימוד התורה. ולזאת גם בלקוח קיים המצוה וזה היפך מדעת הר"א אב"ד ז"ל בשיטת הרי"ף ז"ל [ואמת אגיד את אשר עם לבבי שאני נבוך מאוד אם כל הדברים המובאים שמה באשכול ריש ה' ס"ת אם הם מד' הר"א אב"ד ז"ל וצריך חיפוש בכת"י של האשכול ודי בזה למשכיל ע"ד אמת]. ויש להעיר בזה בד' הר"ן ז"ל פרק שני דמגילה בהא דמבואר בגמ' דמגילה דחסרה מקצתה כשירה שהביא בשם הרמב"ן דזה דוקא במגילה אבל בס"ת אף במקצתה פסולה כמו בתפילין ומזוזות דאפי' קוצו של יוד מעכב. וכ' הר"ן ז"ל לדחות דודאי לענין מצות כתיבת ס"ת שהחיוב הוא על כל יחיד ויחיד לכתוב לו ס"ת דינו כתו"מ אם חסר אות אחת מעכב ואינו מקיים מצות כתיבת ס"ת כמו שבתו"מ מעכב אפי' אות אחת אבל לענין מצות קריאה שהוא מתקנת עזרא אין ללמוד מתומ"ז עיי"ש היטב. ולדברינו י"ל דהרמב"ן ז"ל בחדושיו ס"ל דגם בס"ת עיקר מצות כתיבה לצורך הלימוד ואין הכתיבה המצוה לזאת צריך שיהי' דבמה שלומד לא יהי' חסר בה כלל כמו בתומ"ז ועי' היטב בל' הר"ן ז"ל ותבין דברינו. ואם אמנם כי מד' בסה"מ נראה