כלי חמדה דברים תיח

דא"י מצות כתיבת ס"ת בשל שותפות מהא דמבואר במס' ב"ב ד' מ"ג דמקשינן על הא דבני העיר שנגנב ס"ת שלהן א"ב בדייני אותו העיר דלסלקו בי תרי ולדייני וא"נ דבשל שותפים מקיימין מצות ס"ת א"כ א"א לסלק שלא יבוטל מצות כתיבת ס"ת שלהם ומה מקשה הגמ' א"ו דא"י מצות כתיבת ס"ת בשותפות אם לא שנאמר דאפי' אם מסלקין ג"כ אינו בטל מצות כתיבת ס"ת, אמנם לדברינו נראה דזה בזה תלי' דא"נ דיוצאין בשותפות והדיוט א"ד למלך ה"ה דל"צ שיהי' אצלו תמיד וכיון דעדיין איתא לס"ת בעולם וילמדו בה בני אדם אחרים אינו בטלה מצוה דכתיבת ס"ת, ודוקא א"נ דהדיוט דינו כמלך ממילא א"י בשותפות וא"י אם ימכרנה או ימסרנה לאחרים וז"פ לדעתי

ובחי' כתבתי להעיר בלשון הגמ' ב"ב שם דתרצינן שאני ס"ת דלשמיעה קאי, נראה דסתם ס"ת לשמועה קאי ועי' ברש"י ז"ל שם, ובמס' עירובין ד' י"ג ע"א אמרינן בגמ' דס"ת להתלמד כתיבא, ונראה לחלק דהכא מיירי בס"ת של בני העיר וזה קאי לקריאת התורה שכל בני העיר קינין ס"ת לקרות בו בציבור ולכן לשמועה קאי אמנם שם במס' עירובין מבואר דקאי בס"ת שכותבין הסופרים ספרים תו"מ למכרן ללמוד בהם ולכן אמרינן דלהתלמד קאי, ונראה נפ"מ גדולה לדינא דאע"ג דפליגי במס' עירובין דס"ת יהי' כשר למחוק משום פ' סוטה היינו דוקא ס"ת כמו שכותבין סופרים סתמא למכור ללמוד בהם וא"כ א"צ דוקא שיהי' בהם קדושת ס"ת, ולכן י"ל אם יקלע להם קונה לקנות פ' סוטה למחוק עבור סוטה ימכרו מס"ת כזה כיון דהם כותבין סתמא ועיי"ש בתוס' ד"ה אבל שכ' בזה"ל אבל ס"ת כותב בסתמא לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו מינה פ' סוטה עכ"ל, וזה ל"ש אלא בסופרים הכותבים ספרים ותו"מ למכור שפיר י"ל כנ"ל דאי מתרמי להו פ' סוטה ימחקו ממנה פ' סוטה אבל ס"ת של יחיד הכותב לשמו ומכ"ש ס"ת של בני העיר שכותבים למצות קריאת ס"ת כיון שאם חסר בה אות אחת ה"ה פסולה לקרות בה וכיון דעשוי' לקריאה בציבור פשיטא דלא יתכן לומר דהוי בגדר לשמה לענין כתיבת פ' סוטה למחוק ממנה פ' סוטה וז"ב, וי"ל בזה ישוב קושית התוס' שם ובגיטין ד' כ' ע"א בד"ה אי משום כריתות דהא דאמרינן בגמ' האי גברא דעל לבי כנישתא שקל ס"ת יהיב לה לדביתהו ואמר לה הא גיטך אמר ר"י למאי ניחוש לה אי משום כריתות דאית בה הא בעינן וכ' לה לשמה וליכא ואמאי במגילת סוטה אמרינן דמוחקין לה מה"ת דהוי לשמה ועי"ש בתוס' שתרצו דר"י פליג ע"ז וסובר דאין מוחקין לה מה"ת, אמנם לדברינו דלא בחנם נקט הגמ' המעשה כמות שהיתה דלקח ס"ת מבי כנישתא דלשמועה עומד ולא להתלמד וס"ת כזה הרי צריך שיהי' בה קדושת ס"ת ולא יחסר בה אות אחת ואם לאו ה"ז פסולה וס"ת כזה פשיטא דלכ"ע אין מוחקין לה פרשת סוטה ואינה לשם כריתות ודוקא בס"ת שכותבין ספרים עבור תינוקת להתלמד בזה י"ל דאם יקלעו להם לשם גט או לשם סוטה יתנו אותם לשם זה אבל דעת של יחיד הרוצה לקיים מצות כתיבת ס"ת ומכ"ש בס"ת של ציבור דלשמועה קאי ל"ש זה וזה נכון לענ"ד

ה) והנה בר"מ ז"ל לומד חיוב מצות כתיבת ס"ת מדכ' ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות, אמנם ראיתי להרבה מרבותינו גדולי הראשונים ז"ל שילפו לה מדאמרה תורה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו' וע"כ מכ"ש כל התורה בודאי מצוה לכתוב כדי שנדע מה המה המצות שאנחנו חייבין בה, וכמעט הר"מ ז"ל הוא יחיד בפירושו במצוה זו וכל הראשונים פרשו דהמצוה באמת על השירה וכל התורה מכח ק"ו, וצ"ע אמאי לא ניחא לי' לר"מ ז"ל בפי' הנ"ל שהוא לכאורה מוכרח, ולכאורה עלה בדעתי דהר"מ ז"ל לשיטתו דכל הנלמד מי"ג מדות דין ד"ס יש לו ואין לחשבו