כלי חמדה דברים תיג

ושלשה ת' בדבר. א'. דמדלא הובא בס' הפרדס זו רק הגז"ש דמה להלן ביום איסור נראה דס"ל דבכה"ג דוקא שייך אין גז"ש למחצה אבל שנימא מדאיתקש התם להכא שוב מוכרח להקיש הכא להתם מצד אין גז"ש למחצה זה אינו מוכרח, ובאמת הוא חקירת הראשונים בזה אם זה בכלל אין גז"ש למחצה, ב'. הר"ן ז"ל לשיטתו בח' על הרי"ף ריש מס' שבת כתב להדי' בפי' הגמ' שבת ד' צ"ו ע"ב דהילפותא מדהי' ביום השבת וכמ"ש רש"י ז"ל, וא"כ א"נ דהי' בשופר מוכרח להיפוך דאינה מלאכה מדדחי שבת כנ"ל, ג'. הדברים אין להם מקום כלל דדוקא מה שהי' לצורך מלאכת המשכן זה נלמד דהוי מלאכה מה שא"כ מה שהי' לצורך ביטול מלאכה א"ז בגדר מלאכת המשכן דאל"כ נלמד דגם דיבור הוי מלאכה מדהי' בקול במשכן שלא לעשות המלאכה והיינו לפי פשוטו דלא הי' בשופר אלא בהכרזה בקול שלא יעשו עוד מלאכה, א"ו דז"א דזה אינו בגדר מלאכת המשכן, והד' פשוטין ולא ולא העליתים על הספר אלא לחדה"ק של דברי הפרדס שחדשים הם בעיני אמרתי לברר הדברים

אלה הד' העתקתי מחי' למס' סוטה וידעתי כי יש להוסיף עליהם הרבה בכל פרט ופרט אך אין עתותי בידי כעת ואקוה כי יהי' בזה תועלת לתלמידי דבי רב

ג) שם י"ח ואנכי הסתר אסתיר וגו' על כל הרעה וגו' כי פנה וגו' הכתובים צריכים הבנה, ועי' ברמב"ן ז"ל שכ' שאחרי שיהי' מתחרטין על חטא ע"ז שוב לא יענש אותם כ"כ אבל אכתי יהי' בהסתרת פנים על שאר העבירות, אמנם לשון הקרא אינו מתורץ עד"ז, וראיתי לח"א שכ' בפירוש המקרא עפמ"ש הר"מ ז"ל שאל ידמה אם ימיר דתו ח"ו וידביק עצמו לדת אחרת אין עליו אלא עונש ע"ז אבל על שאר עבירות אינו נענש ז"א כי כיון שא"א לישראל להחליף דתו וה"ה ישראל לענין עונשין על כל התרי"ג מצות כמו קודם לכן, וזה פי' המקרא ואמר ביום ההוא על כי אין אלוקי בקרבי מצאני כל הרעות האלה היינו שידמו שכל העונש שלהם הוא מפני חטא ע"ז אמנם האמת אינו כן כי הסתרת פנים יהי' על כל הרעות אשר עשה אף כי פנה אל אלהים אחרים מ"מ לא נפקע חיובן הקדום מכל התורה ואם כי דברים אמיתים המה אבל לשון המקרא כי פנה וגו' דחוק לפרש כן, ומה שנלענ"ד בזה דרך דרש דהנה משרע"ה הזהיר להם לישראל ולבניהם אחריהם שילכו בתורת השי"ת והנה מבואר בש"ס דמודעה רבה לאורייתא רק דהדר קיימו וקבלוה בימי אחשורוש א"כ קודם אחשורוש אפי' אם יעברו על התורה מ"מ כשיבואו לדין יהי' להם טענת מודעה כמ"ש רש"י ז"ל בפי' הגמ' שם אמנם אם יחטאו בחטא ע"ז שעל זה גם ב"נ מצוה שהוא מז' מצות ע"ז ל"ש טענת מודעה והנה בישראל איכא מצות תשובה ומהני תשובה גם על חטא ע"ז כמאמרם ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד אמנם בב"נ ל"ש מצות תשובה, ומעתה א"ש מאוד המשך לשון המקראות שאחר שיחטאו חטא ע"ז נענשים ויתחרטו ע"ז ולא יעשו תשובה על שאר עבירות וע"ז אמר הקב"ה ואנכי וגו' על כל הרעות וגו', והטעם בזה אע"ג דעל שאר עבירות יהי' טענת מודעה מ"מ כיון דעל חטא ע"ז אין מועיל טענת מודעה וא"כ אם דינם כב"נ הרי אין להם שום כפרה ע"ז שאינו מועיל תשובה ואם יעשו תשובה על חטא ע"ז וירצו שיתקבל תשובתם הרי ע"כ יודו שיש להם טענת ישראל ולא יטענו טענת מודעה וא"כ שוב נענשין על כל החטאים, וא"ש דמפני שפנה אל אלהים אחרים רק שרוצים שימחול להם ע"י תשובה עיד"ז יהי' הסתרת פנים על כל הרעות אשר עשו, וז"נ בביאור המקראות

ובסגנון זה אמרתי דרך דרוש לבאר ד' התורת כהנים ומובא ברש"י ז"ל פ' אמור במקלל וינחהו במשמר ולא הניחו המקושש עמו ושניהם הי' בפרק אחד ויודעים הי' במקושש שהוא חייב מיתה שנ' מחללי' מות יומת אבל לא הי' יודעין באיזה