כלי חמדה דברים תיב

דמקשינן בגמ' ומנ"ל דהוצאה הוא מלאכה לכן ס"ל דהגז"ש מלמד ג"כ דהי' בשופר וכיון דתקיעת שופר אסור בשבת עכ"פ מדרבנן לא מבעי' לדעת הסמ"ג דס"ל דגזירה שמא יעבירנו כבר הי' בימי משרע"ה ובלא זה תק"ש אסור משום שבות ואיסורי דרבנן ג"כ הי' בימי משרע"ה א"כ אי לאו משום איסור הוצאה לא הי' מתירין לתקוע בשופר בשבת למנוע מלהביא נדבות למלאכת המשכן ושפיר מוכרח מזה דהוצאה מלאכה הוא, וי"ל בזה ג"כ מה דקשה לכאורה דא"נ דהכרזה הי' משום איסור הוצאה בשבת א"כ העם שלא ידעו זה שכבר יש די והותר למלאכת המשכן אמאי פסקו מלהביא למלאכת המשכן דילמא צריכים עוד למלאכה והא דהעבירו קול במחנה שלא יביאו עוד היינו משום איסור שבת, ובפשיטות י"ל משום דהכריזו בסתם דלא יביאו עוד משמע דהכרזה היה ששוב לא יביאו כלל

אמנם עפ"ד הנ"ל דהי' בשופר י"ל דע"כ שוב ל"צ לנדבת המשכן דא"נ דבאמת צריך עוד רק משום איסור שבת הכריזו שלא יביאו למלאכת המשכן לא הי' מכריזין בשופר לעבור על איסור שבות דתק"ש כיון דאפי' אם יביאו יהי' טועים בדבר מצוה ועשו מצוה וליכא חילול שבת משום דהוצאתם הי' מצוה, וא"כ לא הי' מכריזין בשופר לעבור על איסור שבות מחשש הנ"ל. א"ו דלא הי' צריכים עוד וא"כ הוי טעה בדבר מצוה ולא עשו מצוה דאיכא מלאכה דאורייתא לכן הי' תוקעין בשופר. וז"נ בדרך פלפול. ויוצא לנו מזה דשבות דתק"ש הוא שבות חמיר והי' נהוג עוד בימי משה ולא הי' דוחה שבת לולא להזהיר ממכשול דהוצאה דשבת וא"כ צדקו ד' הירושלמי והר"מ ז"ל די"ל דלא דחי שבת במצות הקהל ולכך הי' מאחרין ועי' בשיורי קרבן שחקר אם ביו"ט מותר לתקוע ועי"ש מ"ש בזה ועי' בירושלמי סופ"א במשנה דיו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין להזהיר העם ממלאכת או"נ. ובאמת בשבת מלבד האיסור דשמא יתקן כלי השיר נוהג גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר וז"פ

ודע שראיתי בס' סדר זמנים להג' רי"א חבר ז"ל בעל ס' בנין עולם שכ' מעצמו דויעבירו קול במחנה הי' בשופר ועפ"ז תמה על הר"ן ז"ל במס' שבת ששקל וטרי בד' הרי"ף ז"ל בענין רדיית הפת אי הוי בגדר איסור או לא והביא שם דתקיעת שופר ורדיית הפת ליכא למימר דהם בגדר מלאכה כוון דלא הוי במשכן. והרב הנ"ל תמה עליו הא תק"ש הי' במשכן בהא דויעבירו קול במחנה ועפ"ז רוצה לומר שזה דעת ר' לוי בר"ה דנראה דס"ל דתק"ש הוא מלאכה כיון דהי' במשכן עי"ש. והנה בפשיטות דבריו ד' שגגה המה דהרי כל הילפותא דהי' בשופר הוא מגז"ש דילפינן מיובל דהי' ביוה"כ ה"ה הכא הי' בשבת ואמרי' אין גז"ש למחצה וילפינן מזה דהי' בשופר א"כ איך אפשר לומר כיון דהי' במלאכת המשכן הוי בגדר מלאכה וא"ד את השבת הרי אדרבה הרי הי' תק"ש בשבת להבטיל את העם ממלאכה א"כ מוכרח דתק"ש אינה מלאכה וא"כ צדקו ד' הר"ן ממ"נ דאם לא הי' במשכן הרי אינה מלאכה ואם הי' במשכן הרי הי' בשבת לבטל העם ממלאכה וא"כ מדדחי ע"כ דאינה מלאכה. ומפני שהי' המחבר גדול בתורה אמרתי לת' דבריו דאפי' א"נ כגירסת הר"ח ז"ל בשבת דף צ"ו ע"ב שמוחק כל הגירסא בש"ס דילן וממה דבשבת הי' וס"ל דבאמת הי' בחול והראי' מדקרי לי' מלאכה כמ"ש התוס' שם מ"מ יש ללמוד מגז"ש דהי' בשופר עפ"מ דמבואר במס' ר"ה דף ל"ד דילפינן דתעבירו ביד לא מצית אמרת דילפי' עברה עברה ממשה כ' הכא והעברת שופר תרועה וכ' התם ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול וא"כ שוב אמרינן אין גז"ש למחצה וילפינן מה כאן בשופר אף להלן בשופר וא"כ יש גז"ש דהי' העברת קול בשופר וא"כ הי' שופר במלאכת המשכן והי' בחול שלא הי' דוחה שבת ושפיר יש ללמוד מזה דמלאכה הוא. אך באמת ז"א