כלי חמדה דברים תט

ל"ט מה שהאריך בזה וכתבנו מזה במק"א ואכמ"ל בזה וא"כ אף אם נימא דמלאכת בונה מותר מצד מתוך מ"מ אסור מה"ת משום מכה בפטיש. ולכן אף ביו"ט אסור עשיית הבימה

ב) והנה ברש"י מגילה דף ה' ע"א במשנה אבל אין עצי הכהנים וחגיגה והקהל מאחרין כ' בזה"ל וכן הקהל את העם שהי' בשנה ראשונה של שמיטה במוצאי יו"ט של חג כדאמרינן במס' סוטה שהי' המלך קורא בתורה ספר משנה תורה וכל העם חייבין לבוא ולהביא את טפם ובשבת א"א ומעבירין אותו למחר. ובירושלמי מפרש הא דלא עבדינן לי' בשבת מפני הבימה וכו'. נראה מזה דרש"י ז"ל הבין דהירושלמי קאמר טעם זה דמפני הבימה רק על שבת כמש"ל. אמנם רש"י ז"ל הוסיף טעם אחר משום דבשבת א"א להביא הטף אשר אינם יכולין לילך מצד איסור הוצאה ואף בשעה שהיתה ירושלים דלתותי' ננעלות מ"מ אותם הבנים מחוץ לחומה א"א להביאם בשבת וגזה"כ שצריכין לבוא ולהביא את כל טפם וזאת א"א בשבת. ועי' ברמב"ן ז"ל עה"ת בפ' וילך שכ' דמסברא הי' נראה דחיוב הבאת הטף הוא רק ילדים שיש בהם קצת דעת וקרובים לזמן שיגיע לחינוך. אולם ממה שדרשו חז"ל טף למה באים ליתן שכר טוב למביאהם נראה דקאי גם על תינוקת ממש וכדעת רש"י ז"ל. אמנם צ"ע כיון שהירושלמי לא כ' טעם זה מנ"ל לרש"י ז"ל ליתן טעם חדש. ומה שנלע"ד בזה דרש"י ז"ל כתב כן רק לש"ס דילן לשיטתו אבל הירושלמי לשיטתו לא יכול לומר טעם זה דהנה לכאורה קשה על רש"י ז"ל לפ"מ דקי"ל דחי נושא את עצמו א"כ ליכא איסורא בהבאת התינוק. אך י"ל בפשיטות לפ"מ דמבואר בשבת דף צ"ד ע"א דמודה ר"ש בכפות וחולה דלא אמרינן חי נושא את עצמו וכיון דהמצוה על כל הטף א"א שלא יהי' בהם איזהו תינוקת חולים או קטנים בני יומן דהוי ככפותים דל"ש בהם חי נושא א"ע. ומעתה זה דוקא לגמרא דידן אבל הירושלמי לשיטתו בשבת במשנה דמוציא אוכלין פחות מכשיעור דמבואר במשנה דילן דפטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו ומבואר בירושלמי דהוא דוקא בתותים ורמונים דצריכים לכלי. ועי' בר"מ ז"ל פח"י משבת הכ"ח ובהשגת הראב"ד ז"ל דהביא הירושלמי הנ"ל

אמנם יפה כ' בזה הג' בעל חת"ס ז"ל בחי' שבת ד' מ' דש"ס דילן לא ס"ל כירושלמי בזה דא"כ בסיפא דמוציא חי במטה ג"כ והי' צריך לומר דמיירי באדם צריך למטה ועכצ"ל בחולה וכפות, ולגמ' דילן א"א לומר כן דהרי אמרינן דמודה ר"נ בכפות ובכה"ג חייב על האדם וע"כ סיפא דמתני' איירי דבריא ואין צריך למטה א"כ ה"ה ברישא מיירי דא"צ לכלי. וירושלמי דס"ל דאינו פטור על הכלי כ"א דצריך לכלי וה"ה אדם במטה ע"כ דס"ל דר"נ ס"ל תמיד חי נושא א"ע אף בחולה וכפות, ומעתה הירושלמי לשיטתו א"א לומר משום הבאת הטף כיון דתמיד חי נושא א"ע ליכא איסור בהבאת הטף לכן מוכרח לומר משום תיקון הבימה, וז"נ עפ"ד הג' בעל חת"ס ז"ל אלא שגוף ד' החת"ס אין מוכרחין וי"ל דגם ירושלמי מודה דבכפות וחולה לא אמרינן חי נושא א"ע, והא דאדם צריך למטה מיירי בישן במטה דהשתא צריך למטה ואעפ"כ הוי בגדר חי נושא א"ע כיון דיכול להקיצו בכל רגע אינו דומה לחולה וכפות ולכן פטיר אף על המטה, ובאמת לא מצאתי מבואר דין זה בשום מקום בישן אם דינו כבריא או כחולה וכפות, אמנם מסברא נראה כדאמרן, ובלא"ה יפה העיר הג' בעל מרכבת המשנה ז"ל די"ל דהא דס"ל להירושלמי דבמוציא אוכלין פחות מכשיעור אינו פטור על הכלי כ"א באוכלין הצריכין לכלי היינו רק באוכלין פחות מכשיעור כיון דפחות משיעור אין להם חשיבות בפני עצמן לכן לולא שהי' צריכין להכלי לא הי' אמרינן שהכלי טפילה לו משא"כ אדם במטה דהאדם יש לו יותר חשיבו' מהמט' לכן אפי' באינו צריך להמטה אמרינן שהמטה טפלה וזה נכון מסבר':