כלי חמדה דברים תה

שיפסל דלא יהי' טפל חמור מן העיקר וז"נ בס"ד. ומעתה ז"ד בבע"מ אבל בטריפה כיון דבטריפה לא גלי רחמנא דאינו פוסל בו דיחוי וא"כ פשוט דטריפה פסול בי' דיחוי א"כ שוב ליכא לתרץ כגון דנטרף שעיה"מ דבזה שוב יקשה הא צריך הגרלה דשם כבר נפסל מצד דיחוי ובזה אין לומר כנ"ל כיון דטריפה לא נשמע מבע"מ ופוסל בי' דיחוי וז"ב וא"ש דברי התוס' ישנים. אך לכאו' יש לעי' בזה לפמ"ש בשם האחרונים דפסול הפוסל בחולין ל"ש בי' דיחוי כלל א"כ הדר"ק רעק"א ז"ל לדוכתא דמצי רבינא לת' בטריפה וא"ל דיפסל מצד דיחוי ז"א הא טריפה פסול בחולין ג"כ ושוב ל"ש בי' דיחוי כלל אך באמת ז"א כיון דהא דטריפה פוסל בקדשים אינו מפאת דפוסל בחולין ואיכא קרא מיוחד דפוסל בקדשים וא"כ הוא מצד מעלת הקדושה וכיון שכן שוב שייך בי' דיחוי וא"ש דברי התו"י דשפיר מוכרח מדגלי רחמנא דפוסל בו מחוס"ז בשעיה"מ ע"כ דבע"מ פסול בי' כיון דלא משכח"ל אלא בהומם וחיללו על אחר (הן אמת כי בל"ז יש לעיין בגוף דברי רעק"א ז"ל לפ"מ דקיי"ל א"פ את הקדשים להאכיל לכלבים וא"כ בטריפה ל"ש חילול כלל וא"כ מה מקשה על הת"י, ונראה שדעתו דבשעיה"מ כיון דלאחר שנדחה לצוק הי' לאכילת חיית השדה א"כ ע קרו לאכילת בהמות וחיות אינו בכלל בהמת לאיסור דפודין את הקדשים להאכיל לכלבים דדוקא מה שקרב לגבוה הוא בכלל זה וצ"ע בזה)

ומעתה נחזור לדברינו הנה התבאר לנו דנהי דהדבר פוסל גם בחולין מ"מ כיון דאיכא קרא מיוחד לקדשים ע"כ דהוא מצד מעלת הקדושה ופוסל בו דיחוי וא"כ הה"ד אף במצוות שבאל"ח כיון דישראל אינם מוזהרין ע"ז מאותה אזהרה שנצטוו עלי' ב"נ האסורים הם מפאת קדושת ישראל ופוסל בי' דיחוי ומלבד זה י"ל עפמ"ש בדרוש אחד בשם כבוד הרב הקדוש מוהר"י מווארקי זצוק"ל שתמה על המדרש דאיתא התם דבשעת מ"ת חזר הקב"ה על כל אומה ולשון לקבל התוה"ק וכשבא לבני עשו שאלו אותו מה כתיב בהו אמר לא תרצח אמרו א"ה לא בעינא וכן לבני ישמעאל אמרו מה כתיב בהו אמר להם לא תנאף אמרו א"ה ל"ב. והתמוה מפורסמת הא על ז' מצות גם ב"נ נצטוו א"כ אפי' אי אינם רוצים לקבל את התוה"ק נצטוו ע"ז ופירש הרב הקדוש זצוקללה"ה דהלאוים בתוה"ק היינו שלא יהי' רוצח ולא יהי' נואף שלא יהי' בבחינה זו וזה עיקר עבדות איש ישראל כל ימיו לשרש מאתו המדות רעות שיהי' הכל טוב וע"ז אמרו אוה"ע ל"ב היינו שלא יהי' זאת זה אין בכחם אמנם ישראל מגודל קדושתם שנתן הקב"ה בהם קבלו עליהם המצות האלו שלא להיות בבחינות אלו כלל וא"כ אף בעבירות שבין אל"ח אין זה אותן העבירות שנצטוו עליהן ב"נ והדרק"ל איך מהני תשובה ע"ז אך באמת א"ש דדיחוי ל"ש רק בתשובה מיראה אבל בתשובה מאהבה ל"ש דיחוי כלל דבתשובה מאהבה הרי זדונות נעשין כזכיות וא"כ אגלמ"ל דלא הי' כאן עבירה כלל ולא שנדחה מעולם וכ"כ המפרשים ז"ל. ומעתה א"ש דברי הקרא דבאמת מיירי בתשובה מאהבה כדרשת ר"ל כיון שמגיע עד כסא הכבוד וביאר הטעם כי כשלת בעוניך כיון דהי' בעוניך היינו בחטא שבין אדל"ח וא"כ ע"י תשובה מיראה נשאר מכשול ולא נעקר החטא למפרע ושוב ל"מ התשובה מצד דיחוי ולכן צריך תשובה מאהבה דוקא ועפ"ז נלע"ד ענין מה שאחז"ל כל החוטא והמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכן באומר אחטא ואשוב שא"מ בידו לעשות תשובה ה"ד תשובה מיראה דבזה צריך בידו דוקא וכיון שא"מ בידו וצריך טירחא ויגיעה רבה לעשות תשובה שוב אינו תשובה מצד דיחוי אבל תשובה מאהבה מהני על הכל כיון דנעקר החטא למפרע ול"ה עבירה כלל ובאמת נראה שזה ענין ירבעם בן נבט שאמרו חז"ל שתפסו הקב"ה בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע ושאל מי בראש ואמר לו הקב"ה בן ישי בראש ואמר א"ה ל"ב דלכאו' קשה הרי