כלי חמדה דברים תד

מצד בידו כיון דביד הבעלים אינו לתקן הדיחוי וא"כ ז"ד היכא דמחוסר הגרלה אבל בבע"מ דצריך לחלל וזה יכול כל איש מישראל וא"כ שוב בידו אצל הבעלים ושוב ל"ה דיחוי כלל וא"ש קשיתינו הנ"ל אמנם מה דיש לעי' בזה יקשה קשי' גדולה בהא דס"ל לר"י בפשיטות במשנה דמת המשתלח ישפך הדם מצד דיחוי וקשה הא בידו לאתוי' שעיה"מ אחר ע"י הגרלה וא"ל כיון דאינו ביד הבעלים ל"מ בידו הא לר"י לשיטתי' משכח"ל דהכה"ג הוא בעלים של שעיר דהנה הג' מליסא ז"ל בס' נחלת יעקב הק' לר"י דס"ל דכהנים אינם מתכפרין בפר כ"א בשעיר א"כ אם מת כה"ג בין כפרת פר לכפרת שעיר ומתמנה אחר תחתיו במה יתכפר הא בפר אינו מתכפר שאז ל"ה כה"ג ובשעיר ג"כ אינו מתכפר כיון דעתה הוא כה"ג וכה"ג אינו מתכפר אלא בפר והוא קושי' גדולה, ומתוך כך יצא לדון בדבר חדש כיון דקיי"ל בהוריות בחטאו עד שלא נתמנו מביאים כבשה א"כ מבואר דאזלינן בתר שעת החטא וא"כ ה"נ נהי דעתה הוא כה"ג מ"מ כיון דכפרה צריך על שעת החטא ובשעת החטא הי' כה"ד יש לו כפרה בשעיר ולא תלי' כלל בשעת כפרה מה הוא רק העיקר בשעת החטא מה הוא אתד"ק. והנה לד' מי שנעשה כה"ג באמצע השנה יש לו חלק בשעיר ג"כ כיון דעל החטאים עד שנעשה כה"ג צריך שעיר לכפורי כיון דבשעת החטא הי' כה"ד וא"כ שוב קשה אמאי ס"ל סתמא דישפך הדם הא בידו להגריל ושפיר הוי בידו כיון דבידו ביד הבעלים כיון דגם הכה"ג הוא מבעלים של השעיר וז"ב דל"צ שיהי' בידו אצל כל הבעלים רק כיון דהכל שותפין ויש בידו של א' מהשותפין לתקן הדיחוי פשיטא דלא חשוב דיחוי ובפרט לפ"מ דמבואר ביומא ד"ט רוב הכהנים בבית שני לא השלימו שנתם והי' בכל יוה"כ כה"ג אחר והי' לו תמיד חלק בשעיר ג"כ ואיך סתם ר"י במשנה דישפך הדם והוא קשי' גדולה לכן נראה דהנה התוס' נתקשו על הא דאמרי' דכל בידו לאו כמחומ"ד ואינו בכלל דיחוי מהא דקיי"ל דהפריש קרבנות ואח"כ נפגם המזבח פסולין מצד דיחוי וכן במי שהפריש קרבן והמיר ואח"כ עשה תשובה פסולין מצד דיחוי וכתבו דצריך לחלק בדברים ופירש הג' בעל חת"ס ז"ל דס"ל להתוס' דהא דמהני בידו ה"ד אם הבידו הוא בגוף דבר הנדחה בזה יש בידו לתקן כגון בהדס שענביו מרובין מעליו דהדיחוי הוא בהדס ובזה יש בידו לתקן משא"כ במזבח שנפגם דהקרבן נדחה ובזה אין בידו לתקן רק במזבח זה לא חשיב בידו וכן במי שהפריש קרבן והמיר כיון דהדיחוי הוא בקרבן ובזה אינו בידו שוב לא מיקרא בידו אד"ק ומעתה נראה פשוט דהכא הן במת והן בהומם לא מיקרא בידו כלל כיון דשל שם נדחה מפני שאין לו בן זוג וזה אין בידו לתקן אותו רק שצריך להביא אחר וא"כ אין הבידו בגוף דבר הנדחה לכן לא מיקרא בידו וז"ב אך לפי"ז הדר"ל הקו' הנ"ל איך מת' לה רבינא בהומם וחיללו על אחר הא צריך להיות פסול מצד דיחוי כמו במת שעיה"מ דפסול מצד דיחוי לכן נראה בזה עיקר כיון דקיי"ל בבע"מ אינו פוסל בי' דיחוי ובע"מ עובר שחזר ונראה כשר להקרבה דגלי רחמנא במה שנדחה מצד מום חו"נ וא"כ ה"ה הכא כיון דאם הי' המום בגופו של השעיר שנעשה לשם כשעבר ממומו הרי חו"נ הה"ד בנפל מום לשעיה"מ נהי דהשתא נדחה מפני שאין לו בן זוג מ"מ כיון דבאמת יש לו בן זוג שלא נפל בו מום א"כ כל הדיחוי שלו מצד בע"מ לכן כשמחללו על אחר חו"נ ואינו פוסל בו דיחוי כלל ולא גרע מום זה שנפל בבן זוגו מאלו נפל בו בעצמו דל"ה מיפסל מצד דיחוי כיון דחו"נ, ובאמת יש להוסיף ביאור בזה דהנה באמת בגוף סברת רבינא דהומם וחיללו על אחר ל"צ הגרלה חדשה משום דמכח קמא קאתא עכצ"ל דהקדושה שהי' על השעיר שהומם חל עליו וקשה הא קדושה זו קודם שחילל היתה נדחית ממזבח ואיך חלה השתא על השעיר התם וע"כ כנ"ל מצד דפסול בע"מ אינו פוסל וכשחו"נ כשר להקרבה א"כ שעיר של שם שנדחה רק מחמתו אינו מה"ד