כלי חמדה דברים תב

א"כ שוב לא מהני תשובה מיראה כיון דחטא שבין אדם לחבירו עיקר הוא המעשה ולא המחשבה א"כ שוב לא אתי דיבור ומבטל מעשה ולכן צריך תשובה מאהבה דוקא שזדונות נעשין כזכיות. ומעתה נאמר דזה הפירוש בקרא דשובה ישראל היינו שהנביא מזהיר את ישראל שישיבו עד ד' אלקיך והיינו תשובה מאהבה שמגעת עד ד' אלקיך וביאור הענין מפני מה צריך דוקא תשובה מאהבה מפני שכשלת בעוניך היינו עונותיך מה שבין אדם לחבירו ובזה כיון דבת' מיראה נעשה כשלון שוב איכא עוד החטא לכן צריך תשובה מאהבה דוקא ומעתה נראה דגם ר"ל מודה דהקרא מיירי בתשובה מאהבה אך למד מזה דאמר דלכן צריך תשובה מאהבה דוקא כי כשלת בעוניך ובעוניך ל"מ תשובה זו וא"כ הרי מוכרח דבת' מיראה הזדונות נעשין שגגות וז"נ בביאור ד' הגמ' בעזה"י

ומה שנראה עוד לפרש בהמשך ד' הגמ' באופן הנ"ל ולהסביר הטעם דבעבירו' שבין אדם לחבירו ל"מ כ"א תשובה מאהבה דוקא דהנה בתוה"ק פרשת נצבים אחר שמזהרת התוה"ק על מצות תשובה מוסיפה לאמר כי המצוה הזאת היינו מצות תשובה לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ותמהו המפרשים בכונת המקראות ואפי' אם הי' תשובה קשה מאוד אטו אינו מחויב לעשות תשובה על החטאים שעשה ולמה צריך התוה"ק להודיע לנו כי הת' לא רחוקה ולא נפלאת מכל איש ופרשו המפרשים דהענין הוא דהנה לכאו' קשה איך מהני תשובה על חטא הא כיון שחטא הרי נדחה ממחיצתו של הקב"ה וכיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה ואיך מהני תשובה על החטא לא מבעי' לר' יוחנן דס"ל דבע"ח ג"כ נדחין בודאי קשה כנ"ל אך אפי' לרב דס"ל בע"ח אינן נדחין מ"מ כיון דרשעים בחי' קרוים מתים כיון דנפסק מהם הקדושה א"כ איך מהני תשובה נימא הואיל ואדחי אדחי לזה בא התוה"ק לת' זאת שאל יתיאש אדם שלא מהני תשובה כיון שכבר נדחה ממחיצתו של הקב"ה ע"ז אמרה התוה"ק כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה הוא וכו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו והיינו דהוא בידו וקיי"ל דכל היכא דהוא בידו לא מקרי דיחוי ולכן שפיר מהני תשובה כיון דבידו לאו כמחו"מ דמי אך לפ"ז זה דוקא אם חטא בעבירות שבין אדם למקום דשפיר בידו לשוב דכבר אמרו חז"ל דהכל ביד"ש חוץ מיראת שמים דהיינו דביד"ש מניחין לאדם לעשות תשובה ושפיר הוי בידו משא"כ בחטא שבין אדם לחבירו הן גזל או גניבה או הונאת ריע או הוצאות ש"ר דצריך לזה שחבירו ימחול לו דוקא וזה אינו בידו וא"כ הדרה ק"ל איך מהני תשובה נימא הואיל ואדחי וזה אינו בידו כיון דצריך לזה דעת חבירו דוקא וזה הערה גדולה. ולכאו' עלה בדעתי דהנה ענין דיחוי פוסל רק בקדשים אבל בחולין לא מצאנו פסול דיחוי והטעם בזה כיון דעיקר ענין דיחוי הוא מצד גודל המעלה והקדושה של הדבר לכן פוסל בזה דיחוי משא"כ אם הדבר חולין אינו פוסל בו דיחוי והאחרונים מחדשים דלפי"ז הא דדיחוי פוסל בקדשים ה"ד פסול שאינו נוהג אלא בקדשים דהוא מצד מעלת הקדושה לכן פוסל בי' דיחוי משא"כ פסול הנוהג גם בחולין שאינו נדחה מפאת היותו קודש דוקא שוב אינו פוסל בו דיחוי ולכן כשחוזר ונראה ראוי הוא למזבח ומעתה נראה לומר דה"ה בישראל שחטאו למקום ית"ש דוקא בחטא שמוזהרים עליו רק מפאת קדושת ישראל בזה שייך דיחו וצריך לבוא בזה מצד בידו משא"כ בחטאים שבין אדל"ח כגון גזל וגניבה וכיו"ב שאסורים אלו נוהגים גם בב"נ א"כ איסורים אלו אינם פוסלין מצד קדושתן רק מצד שהם בגדר אנושי וכיון שכן אינו פוסל בהם דיחו כלל אמנם באמת ז"א דהנה אם נבוא לדון מצד דיני ב"נ שוב לא מהני תשובה כלל דבב"נ ל"מ תשובה כלל אמנם האמת הוא נהי שגם ב"נ מצווים ע"ז מ"מ איסור זה הפוסל בישראל ז"א בב"נ ובישראל יש לאוין אחרים ומכח