כלי חמדה דברים תא

מקובל יאמרו לו כד' איש פלוני שמעת עכ"ל המשנה והתמי' נגלה לעין כל אחרי שאמרו חז"ל מקודם שיוכלו פעם אחרת אם יראו ב"ד ד' היחיד לסמוך עליו א"כ מה שאל ר"י למה מזכירין ד' היחיד "לבטלה" ועי' בר"מ ז"ל בפה"מ שכ' בזה"ל אמר ר"י לאיזה טעם זכרו דברי היחיד "הנדחים" כלומר שאין עושין ב"ד לעולם כדבריו וצ"ע מנ"ל להבחין שדברים אלו לא יעשו ב"ד לעולם כדבריו אמנם לדברינו נראה שהוא אם החכם האומר ההוא חכמתו מרובה ממעשיו ואין חכמתו מתקימת ולזאת אינו בגדר ד"ת שיהי' להם קיום ולזאת שפיר הקשה לו לר"י למה מזכירין דבריו לבטלה כיון שהמה דברים נדחים ע"ז אמר ר"י שהטעם הוא שאם יאמר אדם כן יאמרו לו כד' פלוני שמעת וזה אינה הלכה ע"כ מורי ורבותי כאשר אנחנו נתאספנו פה להתאגד יחד להרם קרן התורה ולקדש ש"ש עלינו לשמוע לחכמי הדור האמיתים אשר כל בנ"י יענו אחריהם מקודש מקוד' ומוחזקים המה שתורתם אומנתם ומעשיהם מרובים מחכמתם ועפ"י דעתם דעת תורה נעשה את כל מעשינו וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא יפנו אלינו כולם ויהי' באמת כל ישראל אגודה אחת ונזכה לביאת ג"צ בב"א

ו) והנה בדרוש לשבת שובה שנת תרנ"ז כתבתי הרבה בביאורי המקראות האלה וכתבתי פלפול נכון לזאת הנני להעתיק כאן כל הדרוש הנ"ל כפי שכתבתיו אז על הספר

בגמ' יומא ד' פ"ו איתא אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעוניך קרי לי' עון ונעשה ממנו מכשול הרי דמכח התשובה נעשה ממזיד שוגג ומקשינן בגמ' והאמר ר"ל גדולה תשובה שמהפכת זדונות כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' נראה דהעונות ג"כ נעשין זכיות והן נותנין לו חיות ות' כאן מאהבה כאן מיראה והנה לכאו' נראה מפשטות ד' הגמ' דהקרא דשובה ישראל עד ד' אלקיך היינו בתשובה מיראה לכן אמר כי כשלת בעוניך היינו שמעון נעשה מכשול והוא תמי' מאוד דבתשובה מיראה יהי' התשובה מגעת עד לכסא כבוד לפמש"כ המפרשים בענין ד' ר' לוי דגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד היינו דעי"ד התשובה נזדכך הנפש כמות שהיתה וכל הפגמים שהי' על הנפש מעבירין הימנה בכח התשובה ולזאת חוזרת הנפש למקורה ממקום כסא הכבוד א"כ זה יתכן בתשובה מאהבה שזדונות נהפכות לזכיות אבל בתשובה מיראה שנעשין רק שגגות ונשאר רושם החטא על הנפש איך אפשר לה להדבק במקורה הא החטא הוא כמסך מבדיל בין הקדושה ולומר דר' לוי ור"ל פליגי דר' לוי ס"ל דהקרא קאי על תשובה מאהבה ור"ל ס"ל דקרא מיירי בת' מיראה זה דוחק גדול מדלא אמר כן בגמ' ויש מקום לדחוק בזה עפ"י גירסת העין יעקב דגרם לעיל בד' ר' לוי דריו"ח פליג אמנם לגירסת הגמ' קשה מאוד כנ"ל, והנה בפשיטות נראה בפירוש ד' הגמ' דהנה המפרשים נתקשו איך מהני תשובה על עבירות הא תשובה רק וידוי דברים ואיך אתי דיבור ומבטל מעשה הא בכל התורה כולה קיי"ל לא אתי דיבור ומבטל מעשה אמנם הענין נכון מאוד דהנה בת' מיראה באמת נעשין רק כשגגות ומעתה אומר אני שבאמת הדיבור והמחשבה לשוב אל ד' בלבב שלם מוציא מידי מחשבה שחטא ונשאר מעשה בלי מחשבה וזה באמת הטעם דזדונות נעשין כשגגות ובת' מאהבה דזדונות נעשין כזכיות הרי דעי"ד כח התשובה מהפך את מעשה החטא לגמרי וא"כ ל"ש אתי דיבור ומבטל מעשה כיון דעוקר המעשה מעיקרא ומשוי לי' לזכיות וז"ב ולמדתי כן מד' המפרשים ז"ל, אמנם לפי"ז נראה לנו לחדש דהא דמהני תשובה מיראה היינו דוקא בעבירות שבין אדם למקום שבזה תלי' עיקר במחשבה אבל במה שהוא בין אדם לחבירו כיון דקיי"ל אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד כיון דעכ"פ חבירו ניזק על ידו או לאבזה על ידו וכן כיו"ב