כלי חמדה דברים שצח

ע"י לימוד התורה והמצות והתדבקות בהקב"ה אמנם במה יזכו המון מאחב"י להתקשר להשי"ת כבר ביארו חז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום וכו' ועיד"ז שמשיא בתו לת"ח ומהנהו מנכסיו שיוכל הת"ח להגות בתורת השי"ת ולהרחיב תורה שבע"פ גם המה נדבקין בהשי"ת וזה הפי' שאלמלי נתנה התורה חתוכה היינו שאם לא היתה סתומה ולא היתה צריכה לחכמי התורה שיבארו אותה ויהי' המלמדים תורה שבע"פ לישראל לא היתה לרגל היינו להמון העם עמידה כי במה היו זוכים הם להתקרב אל השי"ת אם לא בהחזקת הת"ח ולהרבות תורה בישראל ומעתה י"ל דזה כונת רש"י ז"ל דלכן לכל ישראל קרוב הדבר בפיך ובלבבך משום שהתורה נתנה בכתב ובע"פ הרי כל ישראל יש להם חלק בתוה"ק ונקל להם לשוב להשי"ת ולהדבק בשכינה לקיים תורה ומצות וכד' הירושלמי הנ"ל

ובאמת כל חיות ישראל וקיומם בגלות המר הוא רק ע"י תורה שבע"פ ואמונת חכמים ובדרוש אמרתי לבאר דברי חז"ל במגילה ד' ט"ז ע"א ויקח המן את הלבוש והסוס אזל אשכחי' לרבנן דיתבי קמי' ומחוי להו בה' קמיצה (וברש"י ז"ל דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן הי' יום תנופת העומר) אמר להו במאי עסקיתו אמרי לי' בזמן שבהמ"ק קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומצא דסלתא ואתכפר לי' אמר להו אתא מלי קומצא קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי עכ"ל הגמ'. והוא תמי' גם נתקשה בחידושי אגדות איך אפ"ל דקאי על מנחת העומר הא אמרי לו ממנחת נדבה ואין עומר בא' בנדבה גם יש לדקדק דהם אמרו לו מקומץ סולת והוא השיב להם מקומץ קמח דדחי עשרת אלפים ככר כסף ומה שנראה לבאר הענין דרך דרוש דהנה המן הרשע במסירתו לפני המלך על ישראל אמר עליהם ישנו עם אחד וגו' ודתיהם שונות מכל עם וכבר פירש הג' ביערות דבש ז"ל שמסירת המן הי' שדת של ישראל הוא רק להיות שונות מכל עם שישארו עם לבדד ישכון ולא יתערבו בעמים זולתם וזה כל הדת שלהם להיות שולל כל מנהגים ונמוסים של עכו"ם והאמת שכ"כ הר"מ ז"ל במוה"נ להסביר עפ"י פשטן של דברים רוב טעמי המצות להפריש את ישראל מחוקי העכו"ם ובאמת זה אחת מעיקרי תורה שבע"פ שחכמי הדור תמיד יעמדו על המשמר לראות שישראל ישארו בעצם קדושתם ולא יתערבו בגוים וזה ענין שאסרו פתן משום שמנן ושמנן משום יינם ויינם משום בנותיהן עשו הרחקות וגדרים כדי שישראל יעמדו בקדושתן ולא יתערבו בין האומות ומצאנו גם בהיפך שהלל הזקן תיקן פרוזבל משום שראה את העם שנמנעו מלהלות זא"ז ועברו עמ"ש בתורה השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל וכו' לכן תיקן פרוזבל כדי שישארו ישראל במדותיהן הנעלות וזה הי' מסירת המן לפני המלך שעם כזה שאין להם דת קבוע וא"א לעמוד על תורתם אין למלך שוה להניחם אמנם באמת עיקר קיום ישראל ע"י תורה שבע"פ כמו שמברכין אנחנו להשי"ת שעיד"ז שנתן לנו תורת אמת היינו שנתן לנו את התורה ועיד"ז חיי עולם נטע בתוכינו והנה גאולתן של ישראל בימי מרדכי ואסתר הי' ג"כ ע"י תורה שבע"פ ששמעו ישראל למרדכי ואסתר לקבל עליהם צום בימי הפסח ולבטל מצ"ע דאכילת מצה ומצוה דשמחת יו"ט ושעיד"ז יבא תשועתן וזה קבלת תורה שבע"פ והמן התבונן בזה וראה זאת שכל ישראל בטלו תורתם ועשו מיו"ט צום ועיד"ז התרומם קרן מרדכי וקרן ישראל בכלל

ועפ"ז נבין היטב ד' המן שאמר אייתי מלא קומץ קמחא דידכו ודחי עשרת אלפים ככר כסף דהנה כ"כ במק"א שנראה עיקר דהא דנחלקו הבייתוסים על חז"ל שמנחת העומר א"ד שבת וס"ל דממחרת השבת היינו שבת בראשית היינו משום דהביתוסים שלא האמינו בקבלת חז"ל לא מצאו מפורש כלל בתורה שמנחת העומר צריך הקרבה ע"ג מזבח והי' ס"ל דצריך רק תנופה כמו בכורים ואח"כ יאכלנו הכהנים