כלי חמדה דברים שצד

ילפינן ערבות ולכן נענשו איש בעבור אחיו וקשה לפי הנ"ל שלאחר שבטלה קדושת ארץ ל"ש ערבות א"כ איך אפשר לומר דקאי על גלות הראשון הא אז לא הי' מצוה לדור בא"י אחר שבטלה קדושת הארץ וא"כ ל"ש ערבות. הן אמת שבלא"ה יש לעיין איך הי' שייך בגלות הראשון לענוש בעבור חטא חבירו כיון דבאמת הי' להם טענת מודעה רק דקיימו וקבלו בימי אחשורוש א"כ מקודם לכן ל"ש ערבות כיון דהי' בידם לחזור לגמרי על קבלת התורה. אך כ"כ בזה בפ' וארא בד' המדרש שה"ש דמבואר שם בזה"ל למה באו ישראל בספק סכנה בימי המן פליגי רבנן ור"ש רבנן אמרו על שעבדו ישראל עכו"ם ור"ש אומר על שאכלו ישראל מתבשילי עכו"ם אמרו לי' רבנן לר"ש והלא לא אכלו אלא אנשי שושן בלבד אמר להם ר"ש והרי כל ישראל ערבין זה בזה דכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו עכ"ל מבואר דר"ש ס"ל ג"כ כדעת הרמב"ן ז"ל דהתוכחה זו נאמרה על גלות הראשון והי' נתחייבו משום ערבות וצ"ל דר"ש ס"ל דטענת מודעה הי' רק על תורה שבע"פ אבל על תורה שבכתב לא הי' שייך טענת מודעה דתורה שבכתב קבלו ברצון וא"כ שפיר הי' עליהם חטא הערבות ג"כ דזה ג"כ מתורה שבכתב וזה קבלו ברצון עליהם

אמנם לפי"ד המהר"ל ז"ל דערבות ל"ש אלא כשיש לישראל א"י הדר"ל הקו' כנ"ל: ואולי י"ל שיהי' מכאן ראי' לדעת הר"מ ז"ל וכפ"מ שכתבנו לעיל נראה דר"ש בספרי ס"ל ג"כ כן דקדושת המקדש וקדושת ירושלים לא בטלה כלל ולפי"ז דוקא בדור המדבר שלא הי' להם לישראל א"י כלל לא הי' שייך בהם ערבות אבל לאחר שנכנסו לארץ ישראל אע"ג דבטלה קדושת הארץ בגלות ראשון מ"מ ירושלים נשארה מקודשת לישראל והרי יש לכל ישראל חלק ונחלה בא"י גם בחורבנה בירושלים והמקדש והוא המקום המתאחד אותם לכן נשארו בחיוב ערבות ולפי"ז לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל להיפך דקדושת המקדש וירושלים בודאי בטלה א"כ בחורבן ב"ר לא נשאר לישראל כלל ניר בא"י לא הי' שייך עליו ערבות אז וי"ל דמה"ט דעת הרבה מרבותינו הראשונים ז"ל דתוכחה זו קאי על חורבן בית שני דדוקא היום בגלות דקדושת הארץ לא בטלה שייך חיוב ערבות וא"ש בזה גם מה שתמהו המפרשים שיש סתירה מבוארת במדרש שה"ש הנ"ל ובין גמ' דילן מגילה ד' י"ב דשאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו ישראל כלי' בימי אחשורוש ואמרו הם מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע והשיב עליהם רשב"י א"כ שבשושן יהרוגו ותמי' מאוד הא במדרש מבואר דהי' ר"ש משיב להם מצד חטא ערבות ומכח הקרא דכשלו איש באחיו בעון אחיו ולהנ"ל י"ל עפימ"ש בס' בן יוחאי להוכיח דקודם שנכנס רשב"י למערה הי' נקרא סתמא ר"ש ואחר שנכנס למערה ובא בחזרה ששם נתעלה כמלאה"ש ועסק בסתרי תורה אז קראו לו רשב"י וא"כ יוכל היות שאז נתגלה גם לו הסוד כמו שנתגלה להראב"ד ז"ל דקדושת המקדש בטלה וא"כ לא יתכן דבגלות ראשון הי' חיוב ערבות ועיי"ש בבן יוחאי שג"כ פירש כן דרשב"י לאחר צאתו ממערה שאל לתלמידים אם יזכרו עוד מה שאמר הוא להם מקודם שנכנס למערה והשיבו לו טעמו וע"ז השיב להם עתה והודה לדבריהם א"כ שבשושן יהרגו אך לא ביאר הטעם מעיקרא מה קסבר ועכשיו מה קסבר אמנם לפ"ד יובנו הדברים היטב אם נקח אח ד' הראב"ד ז"ל כפשטן במ"ש שנגלה אליו כן מסוד ד' והיינו שקדושת המקדש וירושלים בטלה וא"כ ל"ש חיוב ערבות בגלות הראשון והדר"ל הקו' א"כ שבשושן יהרגו. וי"ל דזה הי' ספיקו של עזרא אם זה שכ' מרע"ה בתוה"ק לנו ולבנינו ע"ע הוא משום שיהיה זמן שיפסק הערבות או אדרבה להורות שלא יפסק הערבות בגלות ראשון שלא נימא דתליא בא"י אמנם עתה כשכותב התורה מחדש א"צ לכתוב לנו ולבנינו ע"ע ולכן נקדהו להורות זאת ויש לעיין עוד בזה לדעת המהר"ל ז"ל אם קדושת ירושלים לחודא סגי לחיוב ערבית שמדה"ק