כלי חמדה דברים שפח

בטילות לעת"ל הוא משום דיתבטל היצה"ר ולא יהי' צריכין התורה והמצות לתבלין וא"כ מה ענין זה למתים שהחי' יחזקאל או אליהו ואלישע בזמן שאיכא יצה"ר ומצות לא נתבטלו מכל ישראל מהכ"ת דיתבטל אצלם אמנם בירורן של דברים נראה דהריטב"א ז"ל סובר דזאת התורה והמצות הוא נצחיות ולא תשתנה אף קוץ אחד מהתורה והמצוה לעתיד אמנם מה שי"ל הטעם דמצות בטלות לעת"ל הוא משום כיון דבאמת השבועה לא הי' אלא על אבות ואפי' א"נ דבמ"ת הי' השבועה על כל הדורות מפאת שכל הנשמות שעתידין לבוא ואף נשמת הגרים הי' שם כמבואר בש"ס שבת קמ"ו ושבועות ל"ט מ"מ כיון שבאמת הי' טענת מודעה על קבלת התורה רק שקיימו וקבלו בימי אחשורוש ואז לא הי' כל הנשמות שיקבלו את התורה מחדש וע"כ מטעם קבלת אבות היתה שחל על הבנים לדורות עולם כמו"ש המפורשים ומעתה י"ל דלאחר שמתו ונעשה חפשים מן המצית אף כשיעזור הקב"ה ונזכה לתחה"מ מ"מ זה הוא חיות חדש ושוב ליכא חיוב המצוה על שום אחד מישראל כיון דבמיתתן הרי בטלו מהם ונפקעו מהתורה והמצוה ועתה כשחי' מחדש צריך קבלה חדשה ומכח זה י"ל דמצות בטלות לעת"ל לכן כתב הריטב"א שפיר דז"א ומתים שהחי' יחזקאל יוכיח שהי' חייבין במצות ומוכח מזה דהיחוס מהאבות לא פקע במיתת הבנים וכן מהאבות לא נפקע המצות לגמרי רק כ"ז שהם מתים אבל כשחוזרין לחיות לא פקע הקורבה והכל כמקדם כולם חייבין במצות מכח שבועתן הראשונה שחלה עליהם ועל בניהם לדורות עולם וזה ברור ואמת כד' הריטב"א ז"ל ומעתה נראה דזה כונת רבינו טובי' שדרש את אחר ישנו פה שגם את המתים מבני ישראל השביע לקבל עליהם את הברית אף כשיקומו לעת"ל בתחה"מ יהי' עליהם חיוב התורה והמצוה מכח קבלת עצמם וכמו שהשביע משה רבינו ע"ה את הדורות העתידין לבוא השביע הדורות שכבר היו שלעת"ל כשיקומו בתחה"מ יהי' מקיימין התורה והמצות [ולכאו' עלה בדעתי שי"ל דכונתו על הנשמות שעתידין לבוא עוד הפעם בגלגול אך ז"א דזה הרי נכלל בדורות העתידין לבוא דבזה נכללו הן הנשמות חדשות והן הנשמות שכבר היו בעולם הזה לכן נראה עיקר כדאמרן ודו"ק] ובאמת כבר כ' בעיקר ד"ז בס' כלי חמדה בסוף פ' בראשית ע"ד הג' רא"ד ז"ל תאומים שרוצה לומר דבתחה"מ נפסק הקורבה וכעת אני רואה שהריטב"א למד כן בדעת היש מפרשים ודו"ק היטב

ב) ובעיקר ד"ז דקבלת אבות לבנים כתבתי זה כביר בת' לכבוד ידידי הרב משפערוב נ"י איזהו הערות ואעתיק אותם כאן, הג' בעל רביד הזהב ז"ל בפ' בשלח בקרא השבט השביע וברש"י ז"ל והוא מהמכילתא השביע אותם שישביעו לבניהם כ' בזה"ל מכאן נראה דמסייע להו להגאונים דאין חיוב לקיים נדר ושבועה של אביו וכ"כ תשובות הרא"ש כלל ה' ס"ד ונראה דקרא מסייע להו ריש פרשת מטות כל היוצא מפיו יעשה ולא מפי אביו עכ"ל והנה דבריו תמוהין דמכאן א"ר כלל כיון דמפורש ברש"י ז"ל דהשביע לאחיו וא"כ ע"כ דלא היתה עליהם חלות השבועה כלל דהרי הגלות התחיל לאחר מיתת כל השבטים וא"כ ע"כ דהשבועה היתה רק שישביעום לבניהם ובכה"ג ל"ש לומר דקבלת אבות יהי' מהני להבנים כיון דעל האבות לא הי' שייך קבלה זו כלל ובאמת המהר"ל ז"ל בגור ארי' כ' בפשיטות מדלא מצאנו אלא שישביע לבניהם אמנם בניהם לבניהם שוב לא היו צריכין להשביע ע"כ דבבניהם שוב חלה הקבלה וחל עליהם השבועה ממילא חל גם על הדורות שאחריהם והדורות הבאים הם בכלל השבועה ועיין במהר"ל ז"ל בסוד"ק שכ' בזה"ל א"נ דכאשר השביע יוסף את אחיו אין אחיו כלל ישראל שנאמר שהשבועה חלה על כלל ישראל דהרי י"א שבטים אינו כלל ישראל אבל כאשר הם השביעו את בניהם הי' הם כלל ישראל וחל השבועה על הכלל ואף דורות הבאים הם בכלל השבועה עכ"ל והנה רבינו הגדול המהר"ל ז"ל חידש לנו בזה דבר גדול דהנה באמת