כלי חמדה דברים שפו

יהי' איך שיהי' ברור שהוא דברי גאון קדמון אחד ואולי שהי' לפניו נוסחא בדברי הר"מ ז"ל כן ובאמת אין לדברים הללו פתר לכאורה, אמנם לדברינו יובן היטב דהנה המעי' היטב בד' הר"מ ז"ל בפ"ב ממחו"כ ה"ד שכ' עכו"ם שראה קרי ואח"כ נתגייר מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעל"ע ועי"ש בהגהת הראב"ד ומ"ש הכ"מ שגם הר"מ ז"ל מודה לזה כמו שמוכרח מדבריו בה' הקודמת, אמנם נראה פשוט דהשגת הראב"ד ז"ל דהרי אע"פ שנימול מקודם הרי צריך הטפת דם ברית וא"כ אכתי איכא צער ואיך משכח"ל ד"ז וכבר העיר בזה הג' בס' צפנת פענח שיחי' בדיני מילה והוכיח מזה דהר"מ ז"ל ס"ל דבאמת מי שהוא נימול כשהוא נכרי ובא עתה להתגייר סגי טבילה גרידא כיון דא"א למולו סגי בטבילה, והא דצריך הטפת דם ברית היינו לקיים מצות מילה כמו קטן שנולד כשהוא מהול ולכן שפיר בטבילה גרידא נעשה ישראל אף קודם הטפת דם ברית עיי"ש

ומעתה אם נימא כן דבאמת נעשה ישראל בטבילה גרידא והטפת דם ברית מצד מצות מילה א"כ שפיר יש לקיים הדברים דצריך להמתין בהטפת דם ברית עד אחר ח' ימים כדי שיעבור עליו שבת דבישראל הנימול צריך שיעבור עליו השבת ולא קשה קושית הכ"מ מגר הבא להתגייר שמקבלין אותו מיד דבנכרי ל"ש שבת וגם א"צ לדקדק שיעבור עליו שבת משא"כ בכה"ג שכבר נימול בהיותו נכרי א"כ בטבילה גרידא נעשה ישראל נהי דצריך לקיים מצות מילה וצריך הטפת דם ברית, אך בזה צריך שיעבור עליו שבת, והוא דבר חדש מאוד

ג) אמנם כן בעיקר הדבר מלבד דבר"מ ז"ל שלפנינו הגירסא להיפך ועי' בר"מ ז"ל פי"ב מה' אסורי ביאה נראה מבואר דאף אם כבר נימול בגיותו כשבא להתגייר מקודם צריך להטיף דם ברית ואח"כ מטבילין אותו, הרי דנראה דס"ל דהטפת דם ברית הוא משום גירות דאל"כ הרי מקודם צריך טבילה ויהי' ישראל גמור וקיים מצות מילה בהיותו ישראל א"ו דס"ל דהוא ג"כ משום גירות, וד' הר"מ ז"ל בה' מחו"כ והשגת הראב"ד ז"ל וד' הכ"מ לכאורה אין להם פתר דהרי י"ל בפשיטות דמיירי בכל גר הבא להתגייר דהדין דמקודם מלין אותו וממתינין עד שיתרפא לגמרי וטובלין אותו לשם יהודית וכ"ז שלא טבל ה"ה נכרי ואם ראה קרי קודם טבילה ואח"כ טבל וראה זיבה מטמא משום זיבה ואינו תולה בקריו, אמנם מה שנלע"ד בזה בכוונת הראב"ד ז"ל וכן מוכרח מתוספתא מדלא ניחא להו לומר בפשיטות דמיירי בגר לאחר מילה קודם טבילה, דס"ל כיון דטעם העיקרי דאם ראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כמ"ש בפי' המשניות לר"מ ז"ל וזה ל"ש לומר אלא בקרי שראה קודם מילה לשם גירות דאז הוי נכרי גמור מה שא"כ אם ראה קרי לאחר שמל א"ע לשם יהדות אע"ג דגר שמל ולא טבל כאילו לא מל מ"מ שוב אינו בכלל נכרי והרי דעת הרשב"א יבמות ד' ע"א דאם מל לשם גירות שוב חייב כמהול ואינו בכלל נכרי א"כ א"א לומר דאם ראה אז קרי ואח"כ נתגייר דהוי כקטן שנולד ולכן ס"ל לתוספתא דיוכל איירי כשמל א"ע בעודו נכרי לא לשם גירות אלא לשם מצות מילה ובכה"ג נראה דאם בא אח"כ להתגייר גם הטפת דם ברית א"צ כיון דמל א"ע לשם מ"ע וכנ' דעת הג' בס' צפנת פענח שיחי' אך אעפ"כ הוי גוי גמור רק סגי בטבילה ושפיר אמרינן דמטמא בזיבה מיד משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ועפ"ז י"ל דזה תלי' אם בגר לאחר מילה דינו כישראל, ועי' בת' בנין ציון להג' מאלטונא ז"ל שנתווכחו בזה חכמי ישראל אם גר שמל ולא טבל דינו כב"נ או כישראל לענין שבת וכ"כ בזה בס' חמדת ישראל וכעת יצא לאור ספר אבני נזר על יו"ד וראיתי בסי' שנ"א שג"כ עמד על המחקר בזה והכריח מד' הגמ' יבמות דלאחר מילה הוא מוזהר על השבת ואסבר שם מילתא בטעמא עפמ"ש בזוה"ק פ' בא דבמרה נצטוו על פריעה ועל השבת נראה