כלי חמדה דברים שפה

דאם לא הי' עצה למולו לאח"ז הי' מחויב למול א"ע אפי' במקום סכנה, וכנראה משיטתו דס"ל דאפי' מתו אחיו מחמת מילה מחויב למול א"ע כשיגדיל ויתחזק כחו, נראה דהכל מטעם הנ"ל דאם נימא דא"א למולו לעולם הוי מחויב למול א"ע אפי' במקום סכנה א"כ נראה דשפיר עבדי שבט לוי שהכניסו א"ע לחשש סכנה ומלו א"ע כיון דלא הי' זמן קבוע שיהי' יכולין למול א"ע לזאת לא חשו לחשש הרחוק של הסכנה ומלו א"ע, לזאת קשה בעיני לומר שאותם שלא מלו הכניס משרע"ה לשואבי מים כיון דאינו גר עד שימול ויטבול וכיון דלא הי' אלא חשש רחוק בוודאי הי' מחויבין למול א"ע מיד אם הי' רוצים להתגייר ולבוא בקהל ה', וכ"כ במק"א דנראה דמזה הטעם מקנת כסף נימול לאחד אע"פ שנראה מד' חז"ל דאם מל מקודם שמונה ולא עבר עליו השבת הוי חשש סכנה מ"מ לא חיישינן לזה אלא בישראל דכ' וחי בהם וכן ביליד בית דדינו כישראל אבל במקנת כסף דכ"ז שלא נימול ה"ה כנכרי אין חוששין לזה ול"צ שיעבור עליו השבת ונימול לאחד ושמעתי אומרים בשם הגאון הקדוש מטשעכינאווי זצלה"ה שאמר לתרץ קושית הש"ך מהא דמבואר בש"ס דאם נקצר שלא כמצותו כשר אינו דוחה את השבת לדעת הרמ"א ז"ל דנימול בתוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית, א"כ אמאי דוחה שבת, ותירץ דא"א למול קודם זמן מחשש סכנה כיון דלא עבר עליו השבת, וא"כ הא דמקנת כסף נימול לא' הוא מטעמא דאמרן, איברא די"ל טעם אחר בהא דמקנת כסף נימול לא' ואין ממתינין שיעבור עליו שבת די"ל דל"ש שנמתין שיעבור עליו שבת אלא במי ששייך ענין שבת כגון בישראל דשייך בקדושת שבת אע"פ שהוא עוד קטן מ"מ כיון שנולד מישראל וה"ה ישראל מעלי' יש לו שייכות לשבת ושפיר אמרה תורה שצריך להמתין במילתו שיעבור עליו השבת ואפי' בבהמה שאמרה התורה שאין להקריבו לגבוה קודם ח' ימים כדי שיעבור עלי' השבת ג"כ היא בגדר שבת דהרי מוזהרין אנו על שביתת הבהמה וא"כ גם לה יש לה שייכות לקדושת השבת משא"כ במקנת כסף שכ"ז שלא נימול הרי הוא אסור לשמור את השבת א"כ ל"ש להמתין עם מילתו עד שיעבור עליו את השבת, אך יש לעיין בזה מתרי טעמים, א' דהרי חזינן אף בקונה בהמה מנכרי מותרין להקריבה מיד אם הם לאחר שמונה ימים ול"צ שתהי' שבת אצל ישראל אע"ג שבהיותה אצל הנכרי לא היתה שייכה בקדושת שבת כלל ומהני מה שהיתה ח' ימים אצל נכרי לצאת מגדר מחוסר זמן הרי נראה שאין צריך דיהי' לה שייכות לשבת וא"כ י"ל דה"ה במקנת כסף, אמנם מלבד זה י"ל עפמ"ש במק"א שנראה מוכרח מד' הגמ' בגרים נענשין מפני ששהו לכנוס תחת כנפי השכינה דהטעם משום דהא מי שבא תחת כנפי השכינה ע"כ דיש בו ניצוץ ישראלי וצריך להדביק בישראל לכן נענשין משום ששהו ליכנס בקהל ישראל א"כ מי שמתגייר אח"כ נראה דיש בו קדושה ישראלית ויש בו שייכות לשבת וע"כ הא דבמקנת כסף נימול לאחד היינו משום דלא חוששין בסכנה אלא בישראל ולא בנכרי הבא להתגייר כנ"ל, אמנם אשכחנא פיתרא עפ"י דברינו לתרץ דברי הר"מ ז"ל התמוהין המובאין ביתה יוסף בטיו"ד סי' רס"ח בריש הסימן שם בענין הפלוגתא דגר הבא להתגייר והוא נימול כשהי' נכרי דדעת הר"ח ז"ל שאין לו תקנה אמנם דעת רוב הראשונים ז"ל שצריך להטיף ממנו דם ברית כשמתגייר כתב ע"ז הב"י וכ"פ הרי"ף וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"א מה' מילה וז"ל, גר שנכנס לקהל ישראל חייב במילה תחילה, ואם מל כשהי' עכו"ם צריך להטיף ממנו דם ברית ביום ח' שנתגייר עכ"ל, ועל מה שהוצרך הטפת דם ברית ביום ח' יש לתמוה דהיכן מצינו דגר נצרך ליום ח' אדרבא אמרינן קיבל עליו מלין אותו מיד משום דשיהוי מצוה לא משהינן וצ"ע עכ"ל מרן הב"י ז"ל

והנה ברמב"ם ז"ל שלפנינו לא נמצאו דברים אלו כלל, ואחשוב ברור שהוא ט"ס וצ"ל הרמב"ן או הרא"מ ז"ל,