כלי חמדה דברים שפד

שבעבור זה מגיע להם פרנסה מישראל אמנם אלה הנשים שלא חטאו במעשה עגל מה חטאו שגם עליהם נגזרה גזירה ליתן תו"מ וכל המתנת כהונה, אמאי לא נשארו המה בגדר ממלכת כהנים לזאת יאותו טענות אלו לקרח לומר "כ"כ עושין ותולין בהקב"ה", אמנם האמת הוא כמ"ש הג' בעל הפלאה ז"ל בפנים יפות דנשים לא הי' מעולם בגדר ממלכת כהנים כמ"ש באריכות לעיל בפ' יתרו, ולזאת אחר חטא העגל כשנצטוו ישראל לפרנס את הכהנים והלוים גם נשים בכלל ואדרבא זה הוא חיותן של ישראל שעי"ז משפיע להם השי"ת ברכה והצלחה כמאמרם ז"ל עשר בשביל שתתעשר וכמ"ש הנביא בשם הקב"ה ובחנוני נא בזאת וגו' ומפורש ביחזקאל (מד) וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל מעשרותיכם לכהנים והוא וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך וברד"ק ז"ל שם טעמו אל כל אשר זכר בפסוק הזה ועי' בספורנו בפ' שלח במצות חלה מ"ש בזה, אמנם בפרושא דקרא מודה להרד"ק ז"ל דקאי על כל מתנת כהונה האמורים בפסוק שעל ידם יבוא בביתם של ישראל שפע ברכה כנ"ל

ועפ"ז עמדתי על האמת לענ"ד להבין דברי קדושים חז"ל ביומא ד' נ"ג ע"ב בתפילות כה"ג ביו"כ לפני ולפנים שהתפלל שלא יעבד שולטן מבית יהודה ולא יהי' עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ותמי' אטו הכה"ג בקדשי קדשים לא הי' מה להתפלל כ"א תפילה זו שלא יצטרכו ישראל לפרנס זה מזה וכבר ראיתי בזה דברי גדולי הרבנים שלפנינו ולא מצאתי מענה נכונה, אמנם לפי מה שפרשתי א"ש מאוד דבאמת תכלית מתן התורה הי' שיהי' כל ישראל בגדר ממלכת כהנים וגוי קדוש אך ע"י חטא העגל נתקלקל זה לזאת ביוה"כ לפני ולפנים דהוא היחוד האמיתי ותכליתו לתקן חטא העגל בקשת הכה"ג שיזכו ישראל למשיח בן דוד, אמנם שלא יהי' המלכות עד"ז כמות שהי' רק שלא יהי' עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה רק שיחזור לכמות שהי' במתן תורה שיהי' כולם ממלכת כהנים וגוי קדוש וזה נראה מאוד בביאור ד' הגמ' הקדושה, הן אמת כי בר"מ ה' עבודת יוה"כ הגירסא בתפילת כה"ג שלא יהי' עמך בית ישראל צריכין לפרנסה עכ"ל, אך באמת הנוסחא זו אינה מקבלת כלל מה הפי' שלא יהי' צריכין לפרנסה ולומר שכוונתו שלא יהי' צריכין לטרוח לפרנסה כמאמרם ז"ל דפרנסתו של אדם מוכנת אלא הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי שא"כ עיקר חסר מן הספר, לכן נראה דכוונת הר"מ ז"ל דתפילת כה"ג שיזכו ישראל לעולם התיקון דהוא עוה"ב שיהי' צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וא"צ לפרנסה כנ"ל, וצ"ע בכוונת הר"מ ז"ל ואכמ"ל יותר, ואי"ה נבאר עוד בזה בדרושים

ב) וראיתי להג' בעל הפלאה ז"ל בפנים יפות שעמד ג"כ בלשון מחוטב עציך עד שואב מימיך שאינו מובן, וכ' לפרש דהנה באמת יש לעיין איך קיבל מרע"ה גרים במדבר הא במדבר לא מלו משום דלא נשב להם רוח צפונית וא"א לגר להיות גר עד שימול ויטבול, אך י"ל דבאמת זה חשש רחוק שמצד שאינו מנשב רוח צפונית יהי' בסכנה ורוב אין בסכנה אך בישראל שנאמר בהם וחי בהם אין להם להכניס את עצמם אפי' בחשש סכנה משא"כ ב"נ הבא להתגייר ולשמור מצות התורה יכול למול אפי' בחשש סכנה, ומעתה י"ל באותם שמלו את עצמם נתן אותם לחוטבי עצים ואותן שלא מלו מחשש סכנה רק שקבלו עליהם למול בבואם לא"י אותם נתן לשואבי מים לכן אמר מחוטב עציך ועד שואב מימיך אתד"ק. והנה מ"ש הגאון ז"ל דלא הי' חשש סכנה בבירור דבריו מוכרחין דהרי שבט לוי מלו במדבר הרי רואין אנו דלא הי' סכנה דאל"כ איך שבט לוי הכניסו א"ע לסכנה ומלו א"ע ובאמת לפ"ד הר"מ ז"ל שכ' הטעם דלכך אם בהילד חשש חולי אין מלין אותו בח' מטעם דאפשר למול לאח"ז וא"א להחזיר נפש אחת מישראל לעולם, נראה