כלי חמדה דברים שפב

דבפסח ל"צ לריח ניחוח, א"כ בנשחט לשם פסח ל"ש לומר סתמא לשמן עומדין, וע"כ פסול מצד שלא נשחט לשם ריח וניחוח ויש לדחות דהרי בשוחט חטאת לשם חולין ג"כ כשר משום דאינו מינו לא מחריב בו, וקשה הא לא נשחט לשם ריח ניחוח והארכנו בזה במק"א ואכ"מ, יהי' איך שיהי' מתפלא אני על הגז"ל שכתב כזאת מבלי ראי', והראיות שכתבתי לדבריו יש לדחות דלענ"ד נ' ברור דאפי' א"נ דגם בפסח צריך לריח ניחוח מ"מ כיון דעיקרו לאכילה לא תלי' בהקטרת אימורין, כמו דחזינן דגם לענין זריקת דמו של פסח חלוק פסח מכל הקרבנות דבכל הקרבנות אם נטמאו אימורים אינו זורק את הדם, ובפסח הוא להיפך דאם נטמא הבשר אינו זורק את הדם אבל נטמאו אמוריו זורק את הדם מה"ט שעיקרו לאכילה לכן גם בהקטרה לא תלי' אכילה בהקטרה, ואמת שדעת כמה רבני בתראי להיפך, אמנם לענ"ד עיק' כמ"ש

ועיקר הדבר שכתבנו להעיר בהא דמייתי בגמ' דילן בפסחים הברייתא דר"ש דחביבה מצוה בשעתה דוחה שבת לענין פסח דהקטרה שלו דו"ש, הנה ראיתי להג' בעל אור שמח שהביא לשון התורת כהנים דאי' התם אמר ר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת, ולא נזכר שם אברים ופדרים כלל, ומכח זה כ' הגאון הנ"ל דקאי רק על פסח, והרבותא רק מפסח דלא הי' צריך נסכים ול"ה קלקול בשיר כיון דאמרו השיר בשעת הקרבתו, ואעפ"כ דו"ש משא"כ משאר קרבנות דצריך נסכים ואין אומרים שירה אלא אם הנסכים קרבים בזמנן יש לומר דמשום זה דוחה את השבת, ודפח"ח, אך אינו מוכרח כמ"ש מורי הגאון זצלה"ה בס' אבני נזר חאו"ח סי' כ"ג עיי"ש היטב, לכן נלפענ"ד להצדיק ד' הגאון שיחי' דהתו"כ ס"ל דהרבותא הוא רק מפסח אבל לא מטעמו רק דהנה באמת כבר נתקשיתי על הא דיליף מזה ר"ש דחביבה מצוה בשעתה דו"ש, דמהיכן יליף לה דכיון דבאמת מדינא עלי' השלם וצריך להקטיר הכל קודם התמיד של בין הערבים, ותי' הגמ' בשנתותרו א"כ זה א"נ דראוין להקטיר מבעוד יום, אבל א"נ דאין ראוין להקטיר כ"א לאחר תמיד של בה"ע שוב אין ראוין להקטרה, וא"כ ממילא צריכין שידחה את השבת, ואין לומר דהראי' מתמיד של בה"ע עצמו, דעד"ז י"ל כיון דתמיד של שחר ניתן לדחות את השבת בהקטרה ה"ה תמיד של בה"ע, לכן ס"ל להתו"כ דעיקר הראי' מפסח דזמנו לאחר התמיד, ולא קאי עלה עשה דהשלמה, ויכול להקטירן כל הלילה ואעפ"כ דו"ש משמע מזה דחביבה מצוה בשעתה דו"ש וז"נ. יש להאריך הרבה בכל ענינים אלו, וכתבנו מזה במק"א, וכאן כתבנו ראשי פרקים לעורר לב המעיין: פרשת נצבים

א) אתם נצבים וגו' ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש ישראל וגו' מחוטב עציך וגו' שואב מימיך. נראה לפרש דכוונת המקראות עפמ"ש המפרשים לפרש הקרא באר חפרו' שרים כרו' נדיבי עם במחוקק במשענותם דקאי על שרי התורה והמחזיקים בה דאם אמנם כי במתן תורה היתה הכוונה העליונה להיות כל ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש אמנם לאחר חטא העגל נתחלקו ישראל לשלש מחנות כהנים לוים וישראלים כהנים ולוים הי' שרי התירה ועבודה וישראל הם עמודי גמ"ח וע"י כולם יתקיים הלאום הישראלי וזה הפירוש באר חפרו' שרים היינו הבאר מים חיים אשר חפרו' שרים שרי