כלי חמדה דברים שפ

הרבה מגדולי הראשונים להפך דתוכחה של חורבן בית שני הוא אותה שבפ' בחקותי ותוכחה זו שבפ' תבא הוא על חורבן בית ראשון ועי' במדרש לקח טוב שהיא פסיקתא דר' טובי' בקרא יוליך ד' אותך וגו' מלכך אשר תקים עליך וגו' שהרמב"ן מפרש לה על אגריפס וכתב לדקדק בלשון אשר תקים עליך דהיינו שמד"ת לא הי' מלך רק מפני שאתם הקמתם אותו למלך, ובפסיקתא מבואר שקאי על יכני' וצדקי' ויהויקים עיי"ש וכן דעת הנשיא ר' אברהם בר יחי' בספרו בארוכה ועי' באברבנאל שג"כ האריך בזה, ועיקר ראיות הרמב"ן ז"ל ממה שלא נזכר כלל כאן בפ' תבא מענין חורבן בית המקדש י"ל עפ"מ שכ' הראב"ד ז"ל בזה"ל ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' לר"י דס"ל קדושה שני' קידשה לעת"ל לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהי' יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ד' לעולם כך נגלה לי מסוד ד' ליראיו לפיכך הנכנס עתה אין בו כרת, ומעתה י"ל דלכן בתוכחה זו בפ' תבוא שנאמרה בחורבן בית ראשון לא נזכר והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם כיון שעתיד הבהמ"ק להבנות עוד הפעם ע"י ישראל בימי כורש ולהיות נגמר בימי דריוש וזה יהי' ג"כ מקדש שלנו שיהי' נעשה על ידינו משא"כ בתוכחה הנאמרה בפ' בחקותי שקאי על חורבן בית שני שפיר קאמר קרא והשימותי את מקדשיכם וגו' והיינו שלא יהי' יותר מקדש שלנו ובהמ"ק השלישי יהי' מן השמים ולא יהי' בגדר מקדשיכם, ולפ"ד הראב"ד ז"ל הפירוש בקרא דוהשימותי את מקדשיכם שבחורבן בית שני שבטל לגמרי ולא יהי' מקריבין קרבנות ג"כ מה"ט ואע"ג שדרשו מזה חז"ל דאע"פ ששמם קדושתן קיימת היינו לענין מורא מקדש דזה אינו בטל לעולם וראי דמזה ילפי' חז"ל במשנה גם לענין בהכ"נ דאע"פ שחרב אסור לנהוג בו בזיון אבל קדושתו העצמיות בטילה בחורבנה וזה מוכרח בדעת הראב"ד ז"ל

ויש לעי' ברש"י ז"ל פ' בחקותי שבקרא דושברתי את גאון עוזכם נקט דרשת התורת כהנים דקאי על בהמ"ק וא"כ הפירוש בקרא זה על חורבן בהמ"ק ואח"כ מפורש במקראות אם יוסיפו לילך בקרי יוסיף עליהם השי"ת עונש דוהשימותי את מקדשיכם ולא אריח וגו' ופירש רש"י ז"ל והשימותי את מקדשיכם יכול מן הקרבנות כשהוא אומר ולא אריח הרי קרבנות אמורים הא מה אני מקיים והישמותי את מקדשכם מן הגדודיות וכו' עיי"ש נראה מזה דגם לאחר חורבן בהמ"ק יהי' מקריבין קרבנות אמנם כאשר יוסיפו לחטוא יתבטלו הקרבנות ג"כ והרמב"ן ז"ל נראה דדרש קרא דושברתי גאון עוזכם כר"ע בתו"כ שם דקאי על גבורי ישראל וקרא דוהשימותי את מקדשכם דרש על סילוק שכינה אמנם קרבנות אינן בטלין ולכן כתב דקאי על חורבן בית ראשון ועי' היטב בכל זה ויש אתנו עוד דברים בענין זה בפלגתת הרמב"ן ושאר הראשונים ז"ל בענין פרשת התוכחה ויתבאר אי"ה בפ' נצבים בענין ערבות וכאן אין מקום להאריך יותר והשי"ת יזכינו לראות בבנין ירושלים ובהמ"ק האחרון בב"א

והנה עתה בעת סדרי הדברים לדפוס ראיתי להג' מוואלאזין ז"ל בס' משיב דבר חיו"ד סי' נ"ו בקונטרס דבר השמיטה שכ' לחדש דאע"ג דמקריבין אע"פ שאין בית מ"מ כיון דכתיב ולא אריח בריח ניחוחכם א"כ א"א להקריב קרבנות כיון דאינו לריח ניחוח, לבד פסח דמקריבין דבפסח לא כתיב ריח ניחוח, והביא מספרו העמק דבר פ' ראה ששם בירר זה, ועיינתי בס' העמק דבר וראיתי שגם שם כ' כן מסברא בלי ראי' עיי"ש

והנה מ"ש דמה"ט א"א להקריב קרבנות כ"כ בריש דברנו שמדברי הרמב"ן ז"ל מבואר להיפך, והבאנו ד' הרב מהר"י חאגיז ז"ל שכ' דאדרבה מזה שאמרה תורה ולא אריח מבואר דיכולין להקריב קרבנות אע"פ שאין מקדש וזה שאמרה תורה ולא אריח אין זה מונע אותנו מלהקריב קרבנות לשם ריח דבהדי כבשי דרחמנא למה לן וכמו