כלי חמדה דברים שעט

עליו מה שנו"נ עכ"פ בתורת במת יחיד ב' דלא מהני אם יחיד יבנה מזבח וימסור אותו לציבור אלא שצריך שיהא באמת בנוי מציבור של כל ישראל הא בלא"ה דין במת יחיד יש לו ולפ"ז הא דמקריבין אע"פ שאין בית קשה מאוד לקיים בפועל שקשה מאוד שכל הציבור יסכימו לבנות מזבח ולהקריב עליו קרבנות

ויש להעיר שגם דעת הר"מ ז"ל כן היא שבזה אשכחנא פיתרא לד' בפ"א מה' ק"פ שכ' דאם שוחט את הפסח בבמת יחיד לוקה בשעת היתר הבמות ותמה במנ"ח ז"ל כיון דהשתא נאסרו הבמות א"כ למאי נפ"מ כתב הר"מ דין זה הא מה דהוה הוה, ולהנ"ל א"ש דנפ"מ אם יחיד יעשה מזבח במקום המזבח ויקריב עליו ק"פ עובר על הלאו דלא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, ונראה לענ"ד שגם התוס' מודים לדין זה דצריך מזבח של ציבור ובלא"ה לא מיקרי מזבח רק דהתוס' ס"ל דמהני מסירה לציבור והראב"ן ס"ל דעכ"פ צריך שיהי' הציבור מרוצין בזה המזבח ואז אפי' אם הוי ממעות יחיד הוי בגדר מזבח של ציבור אם כל הקהל שבארץ ישראל עכ"פ מסכימין ע"ז אבל בלא"ה אין ע"ז שם מזבח אלא שם במה ואינו קרב אלא מה שנו"נ אבל לא מה שהיא חובה ולכן שפיר כתב ע"ז הר"מ ז"ל דלוקה ע"ז בפסח ונפ"מ כנ"ל

אמנם מה שנראה להעיר בדבר חדש דזה דוקא לדעת הר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דאף מי שאל"ק חייב בראי' ובפסח שפיר כתב דבכה"ג לוקה משא"כ לר"א דמי שאל"ק פטור מראי' ולפ"מ שכתבו התוס' דה"ה דפטור מפסח אמנם נראה דאעפ"כ יכול לעשות פסח דלא גרע מנשים לכ"ש בראשון ולדידן בשני דהם רשות א"כ נראה פשוט דה"ה דמי שא"ל קרקע נהי דפטור מחיובא דפסח אבל מ"מ בגדר רשות איתא לקיים מצות הפסח אלא שאין חובה עליו לעשותו וכיון דאינו אלא רשות שוב אינו בגדר הלאו דלא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דזה לא נאמר כ"א בפסח שהיא חובה כמ"ש רש"י ז"ל והרא"ה ז"ל בס' החינוך ועי' בס' חמדת ישראל חלק הלאוין אות צ"ו עיי"ש, ועפ"ז י"ל דברי הר"ח מפריז ז"ל שהביא בס' כפתור ופרח שרצה ללכת לירושלים להקריב קרבן פסח שיהי' א"ש אף לדעת הראב"ן ז"ל די"ל דס"ל דמי שאל"ק פטור מפסח ורצה להקריב בתורת רשות וכיון שכן שפיר קרב בבמת יחיד, אך העיקר נראה דהר"ח ז"ל ס"ל דאפי' אם יחיד יבנה מזבח דינו כמזבח אם מסרו לציבור ויש חויב בפסח דמצד רשות א"א להקריב בזה"ז כיון דכולנו טמאי מחים ואם הוא רק רשות א"ד טומאה וע"כ דס"ל דהוי מזבח גמור

ובאמת ד' הראב"ן ז"ל צע"ג במ"ש דאם יחיד בונה מזבח דינו כבמת יחיד ואינו קרב אלא נו"נ אם באמת דינו כבמה וכשר בזר וא"צ כלי שרת ככל דיני במה, ובאמת לא יתכנו הדברים דהרי זר אסור לגשת למזבח וכן איך אפשר שיהי' דינו כבמה כיון דבאמת נתקדש בקדושת המקדש, ותמהני שהאחרונים לא דברו בזה כלל לבאר ד' הראב"ן ז"ל

אמנם מד' הרמב"ן אין סתירה לד' הראב"ן דאפי' א"נ כהראב"ן ז"ל דא"א להקריב עליו קרבנות א"ל בהסכמת הציבור שיבנו מזבח מ"מ קדושת המקדש ל"ב, אך גוף ד' הראב"ן צ"ע דמהכ"ת לומר כן וכמו דבהיותו בנוי אם נפל המזבח בונין אותו מחדש ול"צ הסכמות כל הקהל וכמו שנראה מבואר בימי החשמונאים דבנו את המזבח מחדש אחרי ששקצום מלכי יון ואע"ג שהי' הרבה מישראל נוטים להיונים ה"ה בזה"ז כיון דקדושת המקדש לא בטלה א"צ הסכמת כל הציבור, ויש הרבה לדבר בזה ואכ"מ רק לחיבת הקדש של ד' הרמב"ן ז"ל שנראה מדבריו דאין חילוק בענין קדושת המקדש מזמן בית שני לזה"ז לזאת כתבנו ראשי פרקים מה שיש להעיר בזה

ה) אמנם כן בעיקר ד' הרמב"ן ז"ל שכ' דתוכחה זו שבפ' תבא קאי על חורבן בית שני אינה מוסכמת ודעת