כלי חמדה דברים לח

אשר אני נותן לכם לכאו' משמע דארץ סו"ע לא נתקדשה בקדושת הארץ אמנם האמת יורה דרכו דאין כאן סתירה דבאמת לא נתקדש ארץ סו"ע רק אחר שעברו את הירדן ונתקדשה הארץ ואז נתקדשה ג"כ ארץ סו"ע והשתא א"ש דפריך מהיכן הקריבו ולא מצי למימר שהקריבו מארץ סו"ע ז"א דהא נתגדל בשעה שהי' עדיין חו"ל ודו"ק העתקתי כל דבריו מפני שהס' יקר במציאת וכנראה מהס' הי' ת"ח גדול ובענין זה בעיקר קדושת עבר הירדן כיון אל האמת ואע"פ שהמחבר לא כתב שום טעם בזה אמנם עפ"ד ז"ל המה קלוריין לעינים כאן דבאמת לא הגיע עוד זמן הכיבוש לעבר הירדן ורק מפני שלא הניחם סו"ע ללכת לא"י מוכרחים הי' עתה לכבוש את עבר הירדן א"כ לא חלה עליו עוד קדושת הארץ כ"ז שלא כבשו את א"י כיון דכיבוש זה הי' רק לצורך א"י. הן אמת שמ"ש המחבר לת' בזה הקושיא דאמאי לא הקריבו את העומר מעבר הירדן המה ד' שגגה ומהסוגי' מוכרע להיפך דמקשינן רק מצד קציר נכרי ולא מקשינן מצד קציר ח"ל וע"כ כיון דא"י מוחזקת מאבותינו הוי בכלל קצירך וא"כ ה"ה ארץ סו"ע לד' הרמב"ן ז"ל דהוא מירושת ישראל ה"ה מוחזקת וא"כ מיד כשבאו לארץ הי' יכולין ליקח לעומר מעבר הירדן. ועיקר קי' זו שנתקשו בה האחרונים כבר הרגיש בה הר"ן ז"ל בח' ר"ה במקומו וכ' בזה"ל וא"ת דילמא מעבר הירדן מחלק ב"ג וב"ר שנטלו בראש י"ל דעומר מצותו להביאו מיהודה ואינו נראה לומר שעומר ראשון הי' שלא כמצותו עכ"ל ומכאן אתה למד שמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דכ"ב ע"א. ד"ה ההוא שעתא לא עברינן ירדנא שכ' בזה"ל ועבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושת ולמדו מזה האחרונים דהר"ן ז"ל פליג על רש"י ז"ל וס"ל דעומר פסול מעבר הירדן ולהנ"ל כדי שלא נימא ש"ד הר"ן ז"ל סתראי נינהו מוכרחין אנו לומר שכוונתו לד' התו"כ הנ"ל דמבואר דנתמעט עבר הירדן כ"ז שלא באו לא"י להביא ממנו העומר משום דאינו ארץ המיוחדת וא"כ הרי לית בי' קדושת ישראל הגמורה וכמו שהאריך בזה התשב"ץ בת' ח"ג קצה צ"ט לברר הענינים מה שיש בקדושת א"י יותר מעלות מעבר הירדן ומוכרח מזה שכל רבותינו הראשונים ז"ל רש"י והר"ן והר"ש ז"ל מפרשים דלאחר שנכבשה א"י כשר העומר גם מעבר הירדן אמנם קודם שנכבשה א"י אף שכבשו עבר הירדן לא היתה לו קדושת א"י שכל קדושתו של עבר הירדן מחמת קדושת הארץ ולזאת אף במצות שנתחייבו מיד כשבאו לארץ ול"ה צריך כיבש וחילק מ"מ לא נתחייבו בעבר הירדן בהם טרם שבאו לא"י. שו"ר בס' בנין אריאל בפרשתינו שג"כ הרגיש בסברא זו דמצות התליות בארץ לא התחילו בעבר הירדן טרם שבאו לא"י וכ"נ למדקדק בלשון התשב"ץ קצת בהא דסוטה י"ד ע"א עיי"ש ומעתה נראה דזה הי' ספיקו של מרע"ה אם בזה שהביא את ישראל לעבר הירדן היתר הנדר כיון דהביאם אל ארץ אבות א"ד דהשביעה הי' רק שלא יביאם אל ארץ אבות שיתחייבו הישראל המצות על ידו שזה הי' כל מגמתו וחשקו של מרע"ה וכיון שעבר הירדן עדיין לא נתחייבו במצות כלל ולא נתקדשה כלל בקדושת א"י א"כ עדיין לא הותר הנדר שזה שהביא אותם לעבר הירדן אינו בגדר הבאה כיון דלא נעשית עדיין א"י להתחייב במצות. ובת' לח"א כתבתי בדין עבר הירדן מה שנוגע לענין זה

יש להסתפק לר"א דס"ל דמי שאל"ק פטור מראוי' ופסח מה הדין בעבר הירדן אי זה מיקרא א"י לענין זה דיהי' מחויב בראוי' או לא. ואשר עוררנו לידי ספק זה הוא מה ששמעתי אומרים בשם מרן הגאה"ק מסאכטשאוו שליט"א שאמר