כלי חמדה דברים לז

הירדן ל"ה מרע"ה מושיב שם ישראל ויש לדחוק בזה ואכמ"ל

עכ"פ מבואר ד' הרמב"ן ז"ל דכיון דל"ה אפשר ללכת לא"י מבלי שיכבשו תחילה עבר הירדן אחרי שלא רצו סו"ע ליתן להם בטוב לעבור את ארצם הי' מיד בשעת כיבוש דין כיבוש א"י ונתקיים בהם קרא דהי' כי יביאך וגו' והותר להם כל אסורים

אמנם לת' ד' המר"ל ז"ל י"ל דזה הי' באמת ספק של מרע"ה אי הותר הנדר דהרי לד' המר"ל ז"ל בדעת מרע"ה נראה שהי' ברור לו שהותר הנדר ובלשון רש"י ז"ל נראה שהי' ספק לו אמנם י"ל דהי' באמת מטעם הנ"ל שאחר שראה מרע"ה שלא נצטוו בהגעלה במלחמת סו"ע הי' לו ספק שזה הי' בגדר כיבש הארץ והתרו אסורים או די"ל דא"ר מזה די"ל דגעולי עכו"ם חידש הוא דקדרה ב"י ג"כ א"א דלא פגמא פורתא וכיון דחידש הוא א"ל בו אלא חדושו ואין קשיא מפני מה לא נאמרה האזהרה מקודם וכמ"ש המפורשים לת' קו' הרמב"ן ז"ל ולכן נסתפק מ"ר אי בטלה השבועה בזה שכבשו ארץ סו"ע וכמ"ש המר"ל ז"ל ועפ"ז י"ל בטו"ט ודעת מה שרש"י ז"ל הוסיף על לשון הספרי שמספרי נראה שמרע"ה אמר שעתה הגיע העת לבקש שיבוא לא"י נראה שלא הי' לו ספק בזה שבטל השבועה וברש"י ז"ל כ' הלשון דמיתי "שמא" הותר הנדר הרי דהי' מספק"ל ולהנ"ל א"ש דסתם ספרי ר"ש ור"ש ס"ל כ"ש למלקות וכתבו בתוס' דה"ה שלכ"א אסור מה"ת וידיעה ד' הכו"פ דלפ"ז גם נוטלפ"ג אסיר דלא גרע משלא כד"א ואפילו להחולקין על הכו"פ מ"מ קדירה ב"י דאינה אלא פגם פורתא בודאי צדקו ד' הכו"פ ז"ל דלא גרע משלכ"א וא"כ ר"ש לשיטתו ג"נ לאו חידש היא יקשה אמאי לא צוה הקב"ה הגעלה במלחמת סו"ע וע"כ משום דקדלי דחזירי אשתרי להו וא"כ נתבטלה השבועה ושפיר מרע"ה אמר שעתה הגיע העת אמנם רש"י ז"ל להלכה כתב דהוי רק ספק שלדדן דקי"ל דשלכ"א מותר מה"ת י"ל דג"כ חידש הוא ונכון ומה שנלענ"ד בעומק העיון לפרש ד' רש"י ז"ל מה שהי' מרע"ה מסופק שמא הותר הנדר ונקדים לבאר ד' הר"ש משאנץ ז"ל בפירש התו"כ פ' אמור פרשה י' על הא דאיתא בתו"כ כי תבואו יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל ארץ המיוחדת ופירש הר"ש ז"ל דה"א דאם הי' בפסח קודם שעברו את הירדן יהי' חייבין בעומר ת"ל אשר אני נותן לכם ובתוספתא דמנחות יכול אפי' באו לעמון ומואב יהי' כשר להביא עומר משם ת"ל אשר אני נותן לכם והיינו דלא כרב"י דאמר בפ' כל הקרבנות דעומר בא אפי' מחו"ל ולפי"ז ג"כ בהבאת עימר מיירי שאינו כשר מעמון ומואב והלשון דנקט משבאו לעבר הירדן משמע כפירש הראשון עכ"ל. וראיתי לאחד מחכמי הדור שתמה על הר"ש ז"ל מי דחקו לצאת מפירש הפשוט דעבר הירדן אינו כשר לעומר ומפרש דכ"ז שלא באו לא"י לא נתחייבו בעומר אמנם אח"כ כשר גם מעבר הירדן ועוד דאם אמרי' דמעבר הירדן כשר עומר אמאי באמת לא נתחייבו קודם שבאו לא"י. אמנם ראה זה מצאתי בת' תשואות חן ס' כ"ד שכ' להקשות בהא דאמרי' בר"ה די"ג עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו וכו' ומסיק מהך דלא עייל שליש ביד גוי ועי"ש וקשה הא כבשו ארץ סו"ע זמן רב קודם ובילקוט מבואר שכבשו באלול א"כ י"ל מהתם הקריבו והנה לפום רהיטא הי' נראה לתרץ דארץ סו"ע הוא חו"ל וא"מ עומר מחו"ל אמנם ראיתי בתוס' בחגיגה ד"ג ע"ב ד"ה עמון ומואב שכ' דעבר הירדן נתקדשה בקדושת הארץ ואחר העיון בספרי בפ' העומר נראה לכאורה להיפך מד' התוס' דאיתא שם כי תבואי יכול משבא לארץ סו"ע ת"ל