כלי חמדה דברים שעח

ואוכל קדשים בטומאה משא"כ לדורות כשיבאו ישראל לארץ ויהי' קולא בטומאה שיותר מכללה בק"פ הן בביאת מקדש והן באכילת הפסח בטומאה י"ל דאין בה כרת ואין ללמוד דורות ממדבר מה"ט ויש להמתיק הד' ביותר כיון דסתם ספרי ר"ש ור"ש הרי ס"ל במשנה דהוריות ד' ט' דכהן משיח וה"ה כה"ג א"ח על טומאת מקדש וקדשיו עיי"ש בד' ט' ע"ב הטעם בזה עיי"ש כל השו"ט דש"ס והיא תמי' דלפ"ז צריך להיות הדין בכהן גדול המרובה בגדים יהי' חייב על טומאת מקדש וקדשיו ומבואר להדי' בד' י"ב ע"ב דלר"ש שוה בזה כה"ג המרובה בבגדים לכהן משיח ועיי"ש בבאר שבע שנשאר בצע"ג והיא באמת תמי' גדולה בלי פתר וכתבנו בח' להוריות דנראה מזה עיקר כד' הירושלמי בהוריות דאסיק ג"כ דהטעם משים דאין קרבנו שוה לקהל בשאר ימות השנה ולא פריך מה דמקשה הש"ס דידן, אמנם באמת הד' צ"ב ועי' בס' הורה גבר מ"ש בזה ולא אמר כלום

אמנם לענ"ד נראה להעיר בדבר חדש די"ל דהפירוש דאין קרבנו שוה לקהל בכל ימות השנה דהיינו משום דכה"ג מקריב בכל יום קרבן מנחת חביתין דדוחה טומאה משום דקבוע לו זמן וא"כ בכה"ג הותר מכללו טומאה בכל השנה בטומאת מקדש בקרבנותיו משא"כ בשאר קרבנות יחיד מישראל דליכא קרבן כזה בכל השנה לבד פסח דהיא פעם אחת בשנה וע"כ אם אינו קהל נדחה לפסח שני לכן כה"ג אינו חייב על טומאת מקדש ולכן אין נפ"מ בזה בין כהן משיח לכהן מרובה בגדים וזה מוכרח לענ"ד, ומעתה שפיר י"ל דר"ש לשיטתו צריך קרא לדורות על ישראל שיהי' חייבין בטומאת מקדש כיון דלדורות אשכחן בהו דחוי בטומאה משא"כ במדבר, איברא דלקושטא דמלתא ז"א דהרי בספרי בהעלותך מבואר דפסח לא תלי' בארץ ישראל וגם במדבר היו חייבין לעשות פסח וא"כ גם במדבר הי' מותר פסח בטומאה ושוב ילפינן דורות ממדבר לכן מוכרח מזה כדעת הר"מ ז"ל

ולת' דעת הראב"ד ז"ל י"ל דרך פלפול עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' חקת לפרש המקראות את משכן ד' טמא את מקדש ד' טמא דמשכן היינו ביאת מקדש בטומאה ומקדש היינו אכילת קדש בטומאה ונאמר דבזה צריך קרא חקת עולם שינהג הדבר לדורות כיון דהותר מכללו אצל פסח משא"כ משכן דמורה על ביאת מקדש בטומאה וזה א"א כי בק"צ כיון דאינו מותר אלא כשהציבור טמאים אינו בגדר הותר מכללו ולכן במשכן לא כתיב חקת עולם משא"כ באכילת קדשים בטומאה אע"ג דג"כ אינו מותר אלא בפסח וזה הוי ק"צ מ"מ כ"כ במק"א בזה הטעם דאע"ג דק"צ קרב בטומאה מ"מ אינו נאכל בטומאה משום דבאכילה ל"ש ענין ציבור ולזאת לתנא קמא דר' שמעון דס"ל דפסח תלי' בביאת הארץ ובמדבר לא הי' נוהג פסח שפיר י"ל כנ"ל דחקת עולם האמור בטומאת קדש היינו שיהי' נוהג לדורות בזמן שבהמ"ק קיים אמנם זה רק לפלפולא כמובן אמנם עיקר הדברים בספרי מורין כהר"מ ז"ל דאיכא לדורות חיו"כ בטומאת מקדש וכמו"ש הרמב"ן ז"ל בפשיטות כאן ובמלחמות במס' ע"ז ד' כ"ד אמנם מ"ש כאן דמטעם זה לא נזכר בתוכחה כלל מחורבן הבית זה חידש גדול כמובן

ד) ודע שהראב"ן ז"ל סי' נ' מתשובותיו כתב דאע"ג דמקריבין אע"פ שאין בית מ"מ צריך להיות מזבח בנוי מכל ישראל ואם יחיד מישראל בנה מזבח רק דין במה לו ואינו קרב אלא מה שנידר ונידב אמנם מה שאינו נידר ונידב אינו קרב עליו עיי"ש באריכות, ויוצא לנו מתוך דבריו שני דינים חדשים א' דאע"ג דקי"ל דמשנבנה הבהמ"ק נאסרו הבמות ושוב אין להם היתר ה"ד בשאר מקומות שלא במקום המזבח כיון דבנה הבהמ"ק נאסרו שאר מקומות להקריב עליו קרבנות משא"כ מקום המזבח כיון דקדושתו קיימת אם יחיד יבנה מזבח במקום הזה נהי דאין עליו קדושת מזבח כיון דמזבח צריך להיות של ציבור מ"מ מותר להקריב