כלי חמדה דברים שעו

ולא נתבאר עוד בשום ספר

אמנם כן בעיקר ד' הרמב"ן ז"ל שבחורבן בית שני לא נתחדש דבר בחרבנו לכאו' צ"ע מהא דמבואר בר"ה ד' ח"י ע"ב דד' צומות תלי' בבית כיון דהכתוב בבית עיי"ש כל הסוגי', ולהנ"ל כיון דבבית שני הקבעו ליו"ט עפ"י נביא כמבואר בזכרי' ח' וא"כ כיון דחורבן השני לא נשאר בבית כלל ומה שנוגע לקדושת בהמ"ק נשאר כמקדם כמו שנראה מד' הרמב"ן ז"ל א"כ אמאי לאחר חורבן הקבעו לצומות אך באמת לק"מ דמלבד דזה ודאי מודה הרמב"ן ז"ל דאע"ג דגם בבית שני חסרה שכינה ומקריבין אע"פ שאין בית מ"מ בהיות הבית בנוי הי' ירושלים תל תלפיות שכל ישראל נתקבצו שם ג' פעמים בשנה לעלות לרגל וגם הי' נוהג שקלים שהי' מתאחד לכל ישראל להקריב קרבנות צבור תו"מ וכיו"ב הרבה ענינים שצריכין בית דוקא וכשחרב הבית נתבטל הכל ואין לך חורבן הבית גדול מזה ושפיר ס"ל דתלנהו בבית אמנם מלבד זאת המעי' בסוגיות הש"ס שם יראה מבואר כד' הרמב"ן ז"ל דהנה לכאו' קשה טובא סגיות הגמ' שם דמקשינן על הא דקתני במשנה דבאב שלוחין יוצאין מפני ט' באב וליפקי נמי אתמוז וטבת וכו' אמר ר"פ הכא קאמר בזמן שיש שלום יהי' לששון ושמחה יש גזירת המלכות צום, אין גזירת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין [ברש"י ז"ל כיון דרשות היא לא מטרחינן שלוחים עלי'] ומקשינן א"ה ת"ב נמי ומתרצינן שאני ט"ב הואיל והכפלו בו צרות דחרב הבית בראשונה ובשני' ונלכדה ביתר ונחרבה העיר עכ"ל הגמ' ולכאו' תמי' אמאי באמת רצו אין מתענין כיון דבאמת הי' שם צום ורק בזמן הבית הקבע ליו"ט א"כ עתה כשחרב הבית אמאי לא יקבע לצום מחדש וכן למה צריך לומר הטעם בט"ב משום חורבן ביתר ונחרבה העיר ת"ל משום חורבן בהמ"ק לכן נראה דמוכח מזה כדעת הרמב"ן ז"ל דמה שנוגע לעצם קדושת הבית לא חרב הבית בשני' כנ"ל ולכן באמת כיון דתלינהו בבית ובבנין בית שני הקבעו לימים טובים שוב י"ל דאף כשחרב הבית אין שם צום כיון דמה שנוגע לעיקר הקדושה לא חרב עתה יותר מכמות שהי' בזמן הבנין לכן דוקא בשעת גזירת המלכות מתענין אבל כשאין גזירת המלכות אע"ג דחרב הבית וא"ש תלי' בישראל אם רצו מתענין ואם רצו אין מתענין וע"ז מקשינן מ"ש ת"ב ולכן מוכרחין אנו לת' דבח"ב נקבע התענית מצד שאר חורבנות שהי' בו ועי' בריטב"א בר"ה שם מה שהאריך בענין זה לבאר הדברים ועיי"ש שכ' דגם ת"ב באמת תלי' ברצו מתענין אלא חכמים שאח"כ מפני שהוכפלו הצרות קבעו אותו לחובה ובזה יובן איך רבי רצה לעקור ת"ב הא אין ב"ד יכול לבטל ד' ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אמנם להנ"ל א"ש דבאמת מדינא גם ת"ב ה"ה ככל הצומות ועיי"ש שהאריך בזה אמנם עיקר הענין צ"ב אמאי באמת לא נקבעו לצומות לאחר חורבן כיון דתלי' בבית אמנם לדברינו א"ש

ב) והנה ראיתי בת' הרי"ם בסוף הספר בח' לה' פסח ס' תכ"ט על מ"ש הרמ"א ז"ל ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל כתב הוא ז"ל בזה"ל עפ"י מ"ס והב"י כתב דבגמ' משמע דאין איסור כלל בפ"ב דתענית מריש ירחא דניסן אתוקם תמידא דלא למספד ותמני' בי' דלא לאתנאה וכו' וקי"ל בטלה מג"ת וזה היפך המנהג וכו' ולענ"ד לק"מ דאמר פ"ק דר"ה מ"ד בטלה כמו בד' צומות דהי' יו"ט בזמן הבית ומ"ד לא בטלה הנהו דתלינהו בבית עיי"ש ונראה דטעם דמ"ד בטלה מג"ת דתלינן לכל הניסים דמגלת תענית בזכות הבית ואף פורים הי' בזמן שהקריבו כבר בבהמ"ק ולכך כשחרב הבית בטלו כ"ד צומות, וידוע שהבהמ"ק חרב והמשכן נגנז שלא שלטו יד במעשה משה רבינו ע"ה והענין המשכן מתהלך מאוהל כו' אל האוהל כמפורש בקרא וזה לא נסתלק מאתנו גם בגלות כדאמר בגמ' כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם ונתתי משכני וכו' יום שהוקם המשכן מי' עטרות ירידת