כלי חמדה דברים שעה

בכמה דוכתין דתרומה כ"ז שלא בא ליד כהן מהני שאלה הא עפ"י רוב כשמפריש תרומה מפריש אח"כ מעשר וא"כ ל"מ מיתשל על תרומה כיון דיהי' מקדים מעשר לתרומה א"ו דזה לית לן בה כיון דבשעת הפרשה הי' הכל עפ"י סדר א"ע בלאו הזה ויש להאריך עוד הרבה בענינים אלה ולברר הדברים (ואכ"מ להאריך יותר)

ועי' היטב בירושלמי פ"ב דתרומות שם בענין מעשר שהקדימו בשבלים, וגם בענין אי מהני שאלה בבכורים עי' בס' כלי חמדה פ' תרומה אם הפרשת בכורים מהני במחשבה עי"ש והארכתי בכ"ז בח' במס' בכורים שם וכאן אין להאריך יותר

ג) ברמב"ן ז"ל פ' תבא וביתר ביאור בפ' בחקותי האריך בענין ב' התוכחות שבתו"כ ושבמשנה תורה, ותודה"ק דהתוכחות שבתו"כ המה על חורבן בית ראשון, והתוכחות שבמשנה תורה המה על חורבן בית שני, ואמרתי לבאר קצת בענין זה וזה החלי בעזהי"ת

א) כתב בזה"ל ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות הראשון וכו' והוא שאמר והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם יתרה בהם לסלק מהם מקדשו וקבול הקרבנות שהי' לרצון לו במקדש ההיא וכו' וכו' אבל הברית שבמשנה תורה רומז לגלותינו זה ולגאולה שנגאל ממנו וכו' ולא הזכיר שם המקדש וריח ניחוח כאשר הזכיר כאן שלא היתה האש יורדת ואוכלת הקרבנות בבית שני כמו שהעידו במס' יומא עכ"ל מבואר מד"ק שבא להוכיח דהקללות שבתו"כ קאי על בית ראשון לכן אמר בו והשימותי את מקדשכם ולא אריח וגו' אמנם בחורבן בית שני לא נאבד כלל ע"י חורבן המקדש, ולכאו' צ"ע דמה בכך דחסרה שכינה בבית שני מ"מ הרי בטל כל המקדש, ונראה שדעת הרמב"ן ז"ל כדעת הר"מ ז"ל דקדושת המקדש לא בטלה בבית ראשון בחרבנה דקדושה ראשונה ק"ל וקדשה לעת"ל ולזאת אע"ג דחרב המקדש מ"מ מותר להקריב בו קרבנות אלא שהקללה הי' וצא אריח בריח ניחוחכם וכיון שבבית שני לא ירד אש מן השמים לאכול הקרבנות נראה דהקללה נשארה אבל בחורבן בית שני לא נוסף כלל קללה במקדש וזה מוכרח בביאור ד' הרמב"ן ז"ל ולפ"ז הא דאמרינן דקדושת המקדש ל"ב ומותר להקריב קרבנות היינו משום דבקללות שבבית ראשון נאמר ולא אריח בריח ניחוכם וזה לא חזר נראה דמקריבין קרבנות אע"ג שחרב הבית והנה במשנה דמגילה ועוד אמר ר"י בהכ"נ שחרב וכו' ואין עושין אותו קפנדרי' שנאמר והשימותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין וראיתי להג' מוהר"י חגיז ז"ל בס' עץ חיים שכ' בזה"ל ויותר נראה לומר דדרש מסיפא דקרא ולא אריח בריח ניחוחכם דאף כשהן שוממין מקטירין ומקריבין במקומם כדתנן בסוף עדיות א"ר יהושע שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית א"כ בקדושתן הם אף כשהם שוממין עכ"ל וזה כד' הרמב"ן ז"ל, וראיתי בת' מרי"א הלוי שכ' לתמוה איך אפ"ל דמקריבין אע"פ שאין בית הא כתיב בתוה"ק ולא אריח בריח ניחוחכם והרי קרבן צריך שיקרב לשם ריח לשם ניחוח ועיי"ש מה שנדחקו בזה ולהנ"ל לק"מ דאע"ג דהקב"ה אמר כן שלא יריח אבל אנחנו מקריבין לשם ריח ולשם ניחוח והשי"ת הטוב בעיניו יעשה ובאמת לדעת הג' ז"ל דזה מעכב וא"א להקריב קרבנות בלא"ה י"ל כיון דזה נאמר בתוכחה שבבית ראשון וא"כ אע"ג דבחורבן בית ראשון לא הי' מקריבין מ"מ כיון דבית שני חזר למקומו הריח ניחוח וכיון שלא מצאנו בבית שני קללה זו נראה דעתה הקרבנות הם לריח ניחוח וא"כ שפיר מקריבין אע"פ שאין בית

אמנם העיקר נראה כד' הרמב"ן והר"י חגיז ז"ל דאע"פ שאמר הקב"ה ולא אריח בריח ניחוחכם מ"מ אם אנחנו מקריבין לשם ריח לשם ניחוח שפיר מותר להקריב וזה מוכרח לדעת הרמב"ן ז"ל דבבית שני כיון דחסרה שכינה לא חזר הקב"ה מקללה זו, והבן היטב בכל זה כי הד"ח