כלי חמדה דברים שעא

בעציץ נקוב או בגג דא"נ דקדש במחובר הוי בכלל רואה פני הבית ולכן אפי' א"נ דירושלים לא נתחלקה לשבטים ובירושלים עצמה לא משכח"ל בכורים מ"מ משכח"ל כנ"ל, ויש לעורר הרבה בענינים אלו ואכ"מ אמנם מפני חיבת הקדש של הגאון בעל מרכבה"מ ז"ל שספרו בא עתה לידי והוא יקר המציאות מאוד אמרתי לרשום מה שיש לפלפל בדבריו וישמע חכם ויוסיף לקח

יג) שם בהלכה הנ"ל הפריש בכורים ושלחן ביד אחר ומת השליח בדרך אע"פ שחזר הוא והביאן אינו קורא ולקחת ובאת עד שתהי' לקיחה והבאה כאחת עכ"ל הר"מ ז"ל, ביאור דה"ק דאם אינו מביא בעצמו ל"ש קריאה כלל דהשליח א"י לקרות משום דאינו שלו והמשלח א"י לקרות הנה הבאתי כיון דבאמת לא הביא בעצמו אמנם במת השליח בדרך וחזר הוא בעצמו והביאן א"כ יכול לקרות ועתה הנה הבאתי לכן צריך לטעמא דאינו קורא משום דכתיב ולקחת ובאת צריך שתהי' לקיחה והבאה כאחת, אמנם דעת הרשב"ם ז"ל דדוקא בכה"ג דהלקיחה והבאה לא הי' כאחת אינו קורא דגזיה"כ דלקיחה והבאה צריך להיות כאחת משא"כ אם הי' הכל ע"י שליח שפיר הבעלים יכולין לקרות אח"כ והנה הבאתי כיון דשש"א כמותו הו"ל כאלו הוא בעצמו הביאם, ובאמת סוגית הגמ' במס' ב"ב, ד' פ"א ע"ב הקונה אילן אחד לר"מ ושני אילנות לרבנן דמקשינן ודלמא בכורים נינהו ובעי קריאה ותי' דעביד להו כריוב"ח דאמר בצרן ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא וא"ק ולא קאמר בפשיטות דמשלחן ביד שליח נראה כשיטת הרשב"ם ז"ל דאם משלחן לגמרי ביד השליח דהוי לקיחה והבאה באחד הבעלים קורין ולכן צריך לעשות דוקא כריוב"ח לשלוח ע"י שליח להביאן לירושלים ובאמצע הדרך יקחן הוא בעצמו מיד השליח או שיצוה אח"כ לשלחן לשליח אחר שיקח אותן מהשליח הזה דממילא בטל השליחות הראשון כיון דהשליחות של הראשון הי' להביאן לירושלים וכשלוקח הוא בעצמו מהשליח מקודם או שיצוה לשליח אחר ליקח אותם מהשליח הראשון הרי בטל שליחות של הראשון וא"כ לא הי' הלקיחה והבאה כאחד כמו במת השליח בדרך דבטל השליחות כיון דלא עשה שליחותו להביאן לירושלים וא"כ לא הוי הלקיחה והבאה כאחת ולכן אין בזה חיוב קריאה ועיי"ש בתוס' שתמהו באמת ע"ז דלמה צריך לומר דעביד להו כריוב"ח אמאי לא קאמרי ששיגרם לגמרי ביד שליח ועיי"ש שת' מדקאמר ר"מ מביא וא"ק משמע דהוא בעצמו יכול להביאם והוא דוחק דסוף כל סוף מוכרחין לומר דאין הוא בעצמן מביאן לגמרי אמנם לדעת הרשב"ם ז"ל הד' פשוטין

וראה זה פלא שבפירוש רבינו גרשום ז"ל הנדפס מחדש בש"ס ד' ווילנא כתב לפרש ד' הגמ' דעביד להו כריב"ח בזה"ל והכא ליעבד הכא ששגרן ביד שליח ובחצי הדרך שגר שליח אחר שקיבלן מידו עכ"ל הרי דנראה להדי' דעתו ז"ל דאם אותו השליח יביאן לירושלים יעשה שליחתו יהי' הבעלים קורין לכן מפרש דשלח מקודם ביד השליח הראשון שיביאן לירושלים ואח"כ שלח שליח אחר שיקבלם מהשליח הזה באמצע דרך ובכה"ג כיון דהשליחות הראשון הי' שיוליכן לירושלים כיון דלוקחן ממנו באמצע הדרך או הוא בעצמו או ע"י שליח אחר, השליחות הראשון בטל ולא הוי לקיחה והבאה באחד ומוכרח דס"ל כרשב"ם ז"ל דאם לא בטל שליחות הראשון הבעלים מביאין וקוראין דיכולין לומר הנה הבאתי כיון דשש"א כמותו

וראיתי להג' מוהר"י ענגיל ז"ל בס' לקח טוב כלל א' אות ב' שכ' להוכיח מהא דאמר דבצרן ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא וא"ק משים דכתיב ולקחת והבאת ע"כ בעי' לקיחה והבאה באחד, דמזה מוכח דשליח אינו כבעלים וגם מעשיו אינו מתיחסת לבעלים, דא"נ כן ראוי שיוחשב לקיחה והבאה באחד כיון דגם הלקיחה נחשב שהבעלים לקחו וע"כ דהשליח כאדם אחר נחשב וגם המעשה אינה מתיחס להמשלח וע"כ שפיר לא היתה הלקיחה ע"י