כלי חמדה דברים לו

פרשת ואתחנן

א) ואתחנן וגו' בעת ההיא וברש"י ז"ל והוא מספרי בעת ההוא לאחר שכבשתי ארץ סו"ע דמיתי שמא הותר הנדר וזה שכ' רש"י ז"ל דמיתי שמא הותר הנדר הוסיף רש"י ז"ל ד' הספרי דלכן חשיב מרע"ה שעתה הגיעה השעה לבקש מהקב"ה משום שחשב שמא הותר הנדר. וביאר ספיקו של מרע"ה ב' המהר"ל ז"ל בגור ארי' עפ"ד הרמב"ן ז"ל בפ' חקת דאע"ג דארץ סו"ע ירושתה של ישראל הוא כי לאמורי הוא והוא מז' אומות שנשבע הקב"ה לתת לישראל אבל משה הי' יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל ז' עממים והי' חפץ שיהי' כל כבושם מעבר הירדן והלאה שיהי' מושבם יחד שהוא הארץ הטובה אשר הוא זבת חלב ודבש הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו ב"ג וב"ר לא הי' מניח שם אדם אלא שתהי' לחרבה וכן שנוי בספרי לתת לנו פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמם וכו' עכ"ל לכן כ"ז שלא תבעו ב"ג וב"ר חלק בעבר הירדן הרי לא נתבטלה השבועה של הקב"ה כיון שלא הביא אותם מרע"ה לא"י דבשעה שכבש אותם משה עדיין לא הי' א"י אמנם אח"כ דנטלו ב"ג וב"ר חלקם בעבר הירדן נעשה א"י ונתבטלה השבועה אשר מרע"ה לא יביא את ישראל לא"י חשב מרע"ה דנתבטל השבועה אך העונש קיים כיון דבשעת הבאה לא הובא אותם להארץ אשר נשבע ד' [כיון שעדיין לא הגיע הזמן להנחיל אותם לישראל לא היתה עדיין א"י אע"ג דבאמת הוא מירושת ישראל מ"מ זמן הכיבוש ל"ה אלא לאחר שכיבשו א"י א"כ אם לא הי' תבעו ב"ג וב"ר עתה חלק בעבר הירדן הי' נשאר חרב ולא הי' זוכים בהם ישראל עד לאחר כיבש הארץ] א"כ נהי דהשבועה בטל ממילא אח"כ אבל העונש י"ל דנשאר ולכן התפלל מרע"ה להשי"ת שימחול לו העונש אמנם לפי האמת לא נתבטלה השבועה שמה שאמר הקב"ה לא תבוא את הקהל אל הארץ הי' על עיקר הארץ והיא מעבר הירדן והלאה את"ד המר"ל ז"ל

והנה לא יתכנו דבריו הק' בדעת הרמב"ן ז"ל דהרי הרמב"ן ז"ל כ' בפ' מטות דלכן לא נצטוו על הגעלה במלחמות סו"ע בזה"ל והטעם כי סו"ע מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל הוא והותר להם שללם אפי' אסורים דכתיב ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ואמרו רבותינו כותלי דחזירי אשתרי להו עכ"ל. וא"נ כדעת המר"ל ז"ל דבשעה שכבשו ל"ה א"י א"כ ל"ש לומר דהותר להם אסורים דהרי בקרא מבואר והי' כי יביאך ד"א אל הארץ אשר נשבע לאבותיך וגו' לתת לך ולדעת המר"ל ז"ל הרי לא היבא אותם השם אז אל הארץ וא"כ איך הותר להם אסורים בשעת מלחמת סו"ע

ובאמת בד' הרמב"ן ז"ל כשהן לעצמם נראה דאין כוונתו שלולא תביעת ב"ג וב"ר ל"ה זוכין בהם ישראל אז בארץ ההיא אלא שלא הי' מושבין עתה בה אנשים מישראל והי' מניחין אותה חרב עד לאחר כיבש הארץ ומעודי אני מתקשה בראיות הרמב"ן ז"ל מהא דספרי דס"ל לר"ש דאין בכורים מעבר הירדן משום דכתיב לתת לנו ולא שנטלו מעצמם דהרי מבואר בירושלמי פ"א דבכורים ה"ח על הא דס"ל לריה"ג הטעם דא"מ בכורים מעבר הירדן משום דאינה ארץ זבת חלב ודבש מ"ב אמר ר"א חצי שבט מנשה א"ב דשבט מנשה לא נטלו מעצמם א"כ מבואר דהפירש בספרי כיון דב"ג וב"ר מעצמם בחרו בחלק זה לכן אינו בכלל אשר נתת לי ולכן חצי שבט מנשה דמרע"ה נתן להם חלקם בעבר הירדן מביאין בכורים וא"כ א"ר מזה דלולי שהי' ב"ג וב"ר רוצים חלק בעבר