כלי חמדה דברים שסח

ז"ל דפירש יובל ראשון היינו היובל הראשון בישראל י"ל בטו"ט דרש"י ז"ל לשיטתו דס"ל דבבית שני לא הי' היובל נוהג משום דלא הי' כל יושבי' עלי' ור"ת ז"ל תמה ע"ז דא"כ איך משכח"ל יובל הא א"א שלא ילכו בכל שנות היובל איזהו אנשים מא"י לחו"ל ולא משכח"ל שיהי' כל יושבי' עלי' והכריח מזה ר"ת ז"ל דהפירוש כל יושבי' עלי' היינו שצריך להיות בא"י מכל הי"ב שבטים ואפי' אם הם רק מקצתן הוי בכלל כל יושבי' עלי' אמנם הרמב"ן והרשב"א ז"ל הסכימו עם רש"י ז"ל דכל יושבי' עלי' היינו כל ישראל אמנם ל"צ כל ממש דרובם ככולם וממילא א"ש דמשכח"ל יובל דאפי' אם מועט מישראל הולכין לחו"ל הוי בכלל כל יושבי' עלי' והוי יובל מה"ת, ומעתה י"ל בזה הפירוש דקודם היובל הראשון שהי' בישראל הי' מביא וקורא משום דלא סמכה דעתם שיחזרו השדות ביובל משום דהי' מסופקין בהפירוש דכל יושבי' עלי' והוי ס"ל דבעינן כל ממש וא"כ לא משכח"ל יובל משא"כ כשהי' היובל הראשון ונפסק מפי הסנהדרין דיובל נוהג והיינו משום דל"צ כל ממש וסגי רוב וא"כ שוב ידעו כל ישראל דיהי' היובל נוהג לדורות ושוב סמכה דעתם שיחזור ביובל וא"כ הוי רק ק"פ ואינו קורא אמנם פירוש הר"מ ז"ל דמפרש על כל מוכר שדהו לדורות דבפעם הראשון שמוכר שדהו לא סמכה דעתו דמוכר שתחזור אליו השדה ביובל אע"פ שרואה שאחרים החזירו את השדות ביובל זה אין לו מובן לכאו' דמה בכך דהוא עוד לא מכר שדהו מ"מ כיון שרואה שהיובל מתנהג בישראל והשדות חוזרות לבעליהן ביובל א"כ אמאי לא סמכה דעתו ומה שנ"ל בזה לחומר הנושא בשנדקדק בלשון הר"מ ז"ל שכ' שלא סמכה דעתו של מוכר שתחזור לו הקרקע שאין לו מובן לכאו' מה שכ' שתחזור לו הקרקע ומה נפ"מ הוא או ישראל אחר כיון דהשדות חוזרות ביובל א"כ אמאי לא תחזור הקרקע גם אליו לכן נראה בכוונת הר"מ ז"ל דהנה נראה פשוט דהלאו דל"ת לצמיתות אינו אלא אם מכרו עתה לעולם אבל אם מוכר לו בסתמא שחוזרת ביובל ואח"כ ביובל קודם אם בא אליו הלוקח ומשלם לו עוד הפעם עד היובל השני אינו עובר על הלאו כיון דלא מכר לו לצמיתות לא בפעם הראשון ולא בפעם השני והנה יש כמה תנאים וגדרים שתהי' השדה חוזרת ביובל א' קידוש ב"ד חודש תשרי לפמ"ש הריטב"א ז"ל בחולין ק"א ע"ב אם אין הב"ד מקדשין החדש בכוונה שלא יהי' המועדות ליכא מועדות כלל וגם בשמים אין מקדשין את החדש א"כ משכח"ל שלא יהי' יובל כלל, ב' אם הב"ד לא יתקעו בשופר ביוה"כ אין כאן יובל, ג' אם רבים מישראל לא שלחו עבדיהם ביובל ג"כ אין נוהג דין יובל ולזאת יחשוב המוכר בלבו שבודאי קודם יובל יתפשר עם הלוקח להניח השדה אצלו באופן שישלם לו הלוקח את השדה מחדש עכ"פ לא יבוא לזה שתחזור אליו השדה בחזרה ומקנה לו גוף הקרקע אמנם ביובל שני שרואה המוכר שבאמת בא אליו השדה בחזרה אפי' אם מכרה אח"כ לאדם אחר שוב המוכר מכוין רק לק"פ דסמכה דעתו שהשדה תשוב אליו ולכן מביא וא"ק ויש לעי' עוד בזה טובא

וראיתי להג' ברוך טעם ז"ל בסוגי' דק"פ האריך בטעם וסברא בזה ולא ירדתי לסו"ד אם כוונתו להסביר רק שיטת רש"י ז"ל או גם שיטת הר"מ ז"ל כמו שנראה מדבריו, ולענ"ד אף אם יהיבנא לי' כל דבריו שם לא יספיק אלא אם המוכר ימכור ביובל שני ג"כ ללוקח ראשון אבל מסתימת לשון הר"מ ז"ל נראה מבואר דאף אם אח"כ מוכר לאחר ג"כ הלוקח אינו מביא כיון דהמוכר כבר סמכה דעתו שתחזור אליו הקרקע ביובל וזה אינו מתורץ עפ"ד הרב ז"ל

שו"ר להג' בעל קרית ספר ז"ל שכ' דהא דס"ל לר"מ ז"ל דביובל ראשון מביא וקורא הוא רק מדרבנן אבל מה"ת אינו מביא דק"פ לאו כקה"ג דמי וראי' מדאיצטריך קרא לרבא ולביתך דמביא וקורא משדה אשתו עכ"ל והנה הראי' אינה מובנת כלל