כלי חמדה דברים שסז

יא) שם בר"מ ז"ל ה"ז המוכר שדהו וכו' בזמן שהיובל נוהג הר"ז מביא וקורא ביובל ראשון בלבד שעדיין לא סמכה דעתו של מוכר שתחזור לו הקרקע אבל אם חזר ומכרה ביובל שני הר"ז מביא וא"ק שהרי סמכה דעתו שאין לו [פירוש ללוקח] אלא הפירות וק"פ אינו כקה"ג עכ"ל

הנה רבינו המהרש"ל ז"ל ביש"ש תמה מאוד על דין זה דר"ח מנ"מ בין יובל ראשון לשני ומה נפ"מ אי ס"ד דמוכר הא סוף כל סוף הדין דחוזר ביובל, והנה לפ"מ שלמדתי מד' האחרונים ז"ל נראה דהפירש היא דביובל ראשון דלא ס"ד דמוכר שתחזור לו הקרקע נהי דבאמת חוזרת היא ביובל מ"מ מקנה לו הקרקע ג"כ וא"כ השדה עד היובל של הלוקח וקנין קרקע לזמן ג"כ קה"ג הוא ויש להסביר הדבר כיון דגוף הקרקע קני' לו לזמן הרי יכול לחפור בה בורות שיחין ומערות דנהי דקי"ל דמוכר שדהו לחבירו בזמן שיובל נוהג אסור לחפור בה בורות שיחין ומערות היינו משום דכתיב בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו היינו בעינא כמות שהי' וכיון שהוא לטובת המוכר אף הוא אינו מקפיד ע"ז יכול הלוקח לחפור בה בורות שיחין ומערות דבשלמא שלא יחזור ביובל אינו ביד המוכר למחול כיון דהיא מטעם. כי לי הארץ כמו שכ' הרמב"ן ז"ל משא"כ חפירת בורות כיון דהמוכר בעצמו מותר לחפור בשדהו מה שירצה וניתן לו רשות על זה שוב יכול להרשות גם ללוקח על זה וא"כ דברי הר"מ ז"ל מדוקדקין היטב דביובל ראשון לא סמכה דעתו שתחזור לו הקרקע הרי יש לו באמת קנין לזמן בהקרקע ג"כ ולכן מביא וקורא משא"כ ביובל שני הרי סמכה דעתו של מוכר שאין לו ללוקח אלא פירות וא"כ באמת אין לו קנין בגוף הקרקע כלל וק"פ לאו כקה"ג, אך מה שקשה לפ"ז א"כ מה מקשינן בגמ' על הא דאמר ריו"ח האחין שחלקו לקוחות דאיך מצאנו ידינו ורגלינו בבהמ"ד דהיכא משכח"ל בכורים הא להנ"ל משכח"ל במכר לזמן דאינו חוזר ביובל וא"כ אינו בכלל דישוב בעינא ביובל וא"כ פשיטא דמותר לחפור בה בורות שיחין ומערות וא"כ נהי דהוי רק קנין לזמן מביא וקורא וא"כ שפיר משכח"ל בכורים ואפי' א"נ כמ"ש בח' דנראה דאע"ג דקי"ל דמוכר שדהו לס' שנה א"ח ביובל מ"מ לכתחלה אסור למכור שדהו לזמן להפקיע ממצות יובל שמצות התורה היא למכור שדהו סתם שיחזור ביובל ונהי דהמכירה קיימת משום דלא עבר על הלאו דהארץ לא תמכר לצמיתות ול"ש בזה אעל"מ אבל אסור לעשות כן מ"מ באחין שחלקו לפ"מ דקי"ל דא"ב הוא רק בספק א"כ בודאי מותרין למכר לזמן אע"ג דמפקיע מספק ממצות יובל מ"מ הרי עיד"ז מביא את עצמו לידי חיוב בכורים שמחויב להביא מספק ומותר לעשות טצדקי להביא בכורים בכל שנה ושנה מה שמחויב מספק אפי' אם מפקיע את עצמו עיד"ז מחיוב מצות יובל אשר אין חיובא אלא מספק

אך י"ל דבאמת קושית הגמ' רק לריו"ח לשיטתי' דס"ל דא"ב מצד ודאי וא"כ ליכא מצות בכורים וא"כ אסור להפקיע א"ע ממצות יובל ושפיר מקשינן בגמ' איך משכח"ל בכורים, אמנם להלכה דקי"ל דהיא רק מחמת ספק שפיר משכח"ל בכורים כנ"ל

הן אמת שמד' הג' בעל אור החיים ז"ל בפ' בהר כ"ה ט"ו בסוד"ה במספר אחר היובל לפמ"ש להסביר טעם הר"מ ז"ל דמוכר לס' שנים א"ח ביובל משום דאינן מוכר לו אלא הפירות ונראה דס"ל דאסור לחפור בה בורות שיחין ומערות, אמנם כ"כ בח' שזה גרם לו שאשתמיט לי' לשעה מקורן של ד' הר"מ ז"ל מימרא דר' קטינא בב"מ ד' ע"ט ע"א מדכתיב והארץ ל"ת לצמיתות וכו' יצתה זו שאע"פ שיש שם יובל אינה נצמתת נראה מבואר היפך ד' הרב ז"ל רק דאפי' אם מכר גם הקרקע כיון דאינה מוכרה לצמיתות אינו חוזר ביובל

אמנם כן עיקר פירוש הגמ' דביובל ראשון לא סמכה דעתו צע"ג אמאי לא ס"ד שיחזור ביובל, והנה לפירוש רש"י