כלי חמדה דברים שסד

לדאורייתא מ"מ הוי הפקר דהפקר ב"ד הפקר מה"ת רק דאינו שלו מה"ת ולפ"ז כיון דאין רשות של ישראל אחר מעכב שוב מביא וקורא מצד שיש לנו קדושת הארץ אתד"ק

והנה צריך להוסיף ביאור דלכאו' יקשה לפ"ז אמאי נשים וכל אותם שלא נטלו חלק בארץ אם יש להם קרקע לא יוכלו להביא בכורים ולקרות מקרא בכורים מה"ט ונראה דהענין היא משום דקדושת א"י נתקדשה בעבור ישראל מבאי הארץ ויש הרבה דברים שצריך ביאת כולכם דוקא כמו תו"מ לדעת הר"מ וכן יובל לד"ה הרי קדושת הארץ מכוחן של ישראל והיא רק מכחן של ישראל שנטלו חלק בארץ אבל גרים ונו"ע א"ל חלק בקדושת הארץ ולזאת לא יוכלו להביא בכורים גם מפאת קדושת הארץ בכלל משא"כ ישראל שפיר מביאין וקוראין מצד שע"י נתקדשה אר"י ויכולין לומר אשר נתת לנו היינו לענין הקדושה שיש לה קדושת א"י אך ז"ד כשאין רשות ישראל אחר מעכב מה שהיא בעצם שלו וזה מוכרח וברור בדעת הגאונים ז"ל

ואם כנים הדברים י"ל בזה ד' הר"מ ז"ל התמוהים שפסק דק"פ לאו כקה"ג דמי ופסק האחים שחלקו לקוחות וקשה קושית הגמ' איך משכח"ל דמייתי בכורים, ולהנ"ל י"ל דלכאו' כיון דיכול לקרוא מצד קדושת הארץ א"כ מה בכך דאחין שחלקו לקוחות כיון דהיא רק מצד ספק דא"ב היא מצד ספק וא"כ אינו בבירור דרשות אחר מעכב וא"כ שפיר יכול לקרות אע"ג דאינו שלו מ"מ כיון דגם של חבירו אינו בברור מ"מ יכול לקרות מצד קדושת הארץ, אך ריו"ח לשיטתו דס"ל א"ב מצד ודאי ואמרינן דהוי לקוחות בבירור והוי רשות אחר מעכב עליו משא"כ לדידן דס"ל דא"ב מצד ספק שפיר י"ל דא"ס מוציא מידי ודאי וכיון שכן שפיר מביא וקורא וא"ל דא"כ אמאי באילן אחד לר"מ ובב' אילנות לחכמים מביא וא"ק ז"א דהתם כיון דהוי ספק אי קנה קרקע הרי איכא חזקת מ"ק והוי כודאי של המוכר משא"כ הכא באחין שחלקו הוי ספק גמור ושפיר י"ל כנ"ל דשוב יכול לקרות מכח קדושת הארץ וז"נ

אמנם כן בעיקר הדבר שהכריחו הגאונים ז"ל דמכח קדושת הארץ בלבד יכולין לומר הארץ אשר נתת לנו אף שבאמת אין לנו עתה קנין בה יש לעי' עוד ומקודם נברר מה שפסק הר"מ ז"ל להלכה דקדושת עזרא לא בטלה מה הכוונה בזה אם רק הקדושה לא בטלה אבל הקנין שלנו בטל אחרי שנכבשה הארץ ע"י רומא או דהפירוש דא"י שלנו הוא עוד היום

והנה הר"מ ז"ל בה' תרומות וביותר ביאור בה' בית הבחירה נתן טעם דקדושת הארץ הראשונה בטלה וקדושה השני' לא בטלה משום דהקדושה הראשונה בימי יהושע הי' ע"י כיבוש מלחמה ולכן כשנכבשה ע"י נ"נ בטלה הקדושה משא"כ קדושה שני' דהי' ע"י חזקה לכן לא בטלה ע"י כיבוש ונשארה בקדושתה ועיי"ש בכ"מ שתמה הא גם בפעם הראשונה הי' חזקה ג"כ ומה בכך דהי' כבוש מלחמה, ובגליון הר"מ ז"ל אשר לי בפ"י מה' בית הבחירה ה"ז כתבתי בזה"ל עי' בכ"מ מה שתמה ע"ז ועי' בצל"ח ברכות ד' ד' ע"א ד"ה ראוים מ"ש בזה לת' דהר"מ ז"ל ועדיין צ"ע עפ"ד הנמוק"י פ"ד דב"מ בענין ד' אמות וה"נ דכוותי' ואולי י"ל שדמי למ"ש המל"מ בפ"ב מה' זכי' ומתנה ה"י ודוק כי קצרתי עכ"ל עה"ג

אמנם להסביר ד' הר"מ ז"ל במה שמחלק בין כיבוש לחזקה שאינו מובן וכ"כ בזה במק"א [עי' בכלי חמדה בפ' שלח אות ד' אוק"ב מה שכתבנו בזה] נלענ"ד דכוונת הר"מ ז"ל לפ"מ שכ' המל"מ בפרשת דרכים בדרך הקודש דלהלכה נראה דקי"ל ארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו והי' באמת שלנו עוד קודם כיבוש הארץ דא"א ע"ה קנאה בחזקה שצוה אותו הקב"ה קום והתהלך בה רק דקדושת הארץ לא היתה כ"א ע"י ביאת ישראל לא"י וזה הי'