כלי חמדה דברים שסא

שפיר אמרינן דאם מכר שדהו קודם שתלש את הפירות מביא וקורא דאין לומר בזה דחוי כיון דבשעה שחל עליהם חובת קריאה שוב לא הוי חזי לקריאה וכן ביבש המעין ונקצץ האילן היינו אחר הפרשה קודם תלישת הבכורים ובכה"ג שפיר מביא, ומסברא נראה דבקריאת שם בעודם מחוברים אפי' אם הי' סתמא מ"מ אם מכרן אח"כ מביא ול"ש לומר דאין להם היתר אלא בקריאה כיון דאז בלא"ה לא נראין לקריאה ודוקא בבצרן ואח"כ מכרן או יבש המעין ונקצץ האילן י"ל דאינו מביא דא"ל היתר אלא בקריאה משא"כ אם בשעת בצירה כבר מכר שדהו או יבש המעין ונקצץ האילן לכ"ע מביא ואינו קורא וצ"ע שלא דברו בזה הפוסקים כלל

ומה שנלענ"ד בזה דתלי' בפלוגתת האמוראים בירושלמי פ"ד דפאה ה"ה וכן היא בירושלמי פ"ג דחלה שמקשה על הא דתני המשנה דעד שלא בא לעונת המעשרות ה"ז מקדיש ואח"כ פדאו פטור מפאה וכן לענין מרוח בכפילא בפאה ובחלה, ופליגי בזה בירושלמי דחד אמר דתני ב' פטורא שליש למירוח ר"ב מפרש בפאה לשליש ובחלה למירוח ועיי"ש במפרשים בשם הגר"א ז"ל ובגליון הש"ס בפאה שם בדעת הר"מ ז"ל בזה

ומבואר מזה דאיכא פלוגתא אם גם בחלה פוטר אם הביאה שליש ביד הקדש ואע"ג דחלה תלי' עיקר בגלגול וכ"ז שלא גלגול אינו טובל את העיסה וא"ח בחלה מ"מ כיון דבשליש חל החיוב של תרו"מ אם הוא אז ביד הקדש פוטר אמנם ר"ב סובר דדוקא לענין פאה דליכא מעשה אחרת להתחייב בפאה תלי' בשליש אבל בחלה תלי' עיקר בגלגול [ונראה ברור דהא דמבואר בירושלמי דבחלה תלי' במירוח היא משום דקאי על תרו"מ ג"כ אבל בחלה תלי' בגלגול ולא במירוח] והסברא הוא כיון דאף משהביא שליש כ"ז שהיא מחובר למ"ל חיוב חלה אינו פוטר אם היא אז ברשות הקדש ואם אח"כ פדאה ובשעת הגלגול הוא שלו חייב בחלה

ומעתה נראה דבנ"ד אם הפריש בכורים ואח"כ מכר שדהו תלי' בדין הנ"ל דא"נ דגם לענין תו"מ וחלה אם הי' בשעת שהביא שליש ברשות הקדש ומיקרי אז שעת חייב א"כ ה"נ שעת קריאת שם הוי שעת חיוב לענין קריאה ואם מכר אח"כ שוב אינו מביא דהוי בגדר נראה לקריאה משא"כ אם נימא דלענין תו"מ אינו פוטר אם הוא בשעת הבאת שליש ביד הקדש ואינו מיקרי אז בגדר שעת חיובא ועיקר תלי' במירוח או בגלגול א"כ נראה דה"ה הכא שעת הפרשה אינו מיקרי בגדר חיובא שנאמר שעתה הוי ראוי לקריאה וכבר חל עליו חובת קריאה וא"א להיות ניתר אלא בקריאה כיון דעיקר חובת הבאה משעת בצירה ואז אינו נראה לקריאה לכן מביא וא"ק

ויותר נראה דהכא כ"ע מודים דלא תלי' בשעת קריאת שם במחובר שאז אינו בגדר ראוי לקריאה כיון דגם בגדר הבאה אינו ולכן אע"ג דחל קריאת שם בבכורים בעודם מחוברין מ"מ ברור הדבר דאם מכר שדהו אח"כ מביא וכן נראה לי פשוט דאם מכר שדהו אח"כ וקודם שבצרן קנאן בחזרה מביא וקורא כיון דבשעת הבצירה ראיין לקריאה מביא וקורא ולא מגרע כלל במה שקודם בצירה לא הי' ראוין לקריאה כיון דאז גם להבאה לא הי' ראוין ודו"ק היטב בכ"ז

ט) בר"מ ז"ל שם ה"ו המוכר שדהו לפירות הלוקח מביא וא"ק שק"פ לאו כקה"ג דמי אבל מביא אדם מנכסי אשתו בכורים וקורא אע"פ שאין לו גוף הקרקע שנאמר ולביתך וכו' והוא מספרי ומייתי לה בגיטין ד' מ"ז ע"ב והוא ברייתא מוסכמת לכ"ע דדרשינן מולביתך זה אשתך ולענ"ד צע"ג כיון דבאמת מה"ת אין לבעל פירות בנכסי אשתו ורק משום דדרך נשים שנותנת הפירות לבעליהן דרשינן הכא, ואמאי לא נימא דולביתך לא קאי על אשתו