כלי חמדה דברים לה

מצא גלוסקין בדרך א"ל אילעאי טול גלוסקין מן הדרך מצא עכו"ם אחד א"ל מבגאי טול גלוסקין הללו מאילעאי וכו' שלשה שלשה דברים למדנו באותה שעה למדנו שאין מעבירין על האוכלין ולמדנו שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים ולמדנו שחמצו של עכו"ם אחר ה"פ מותר בהנאה ועיי"ש היטב ברש"י ותוס' ולכאו' מוכח דפת עכו"ם אסור ע"י בישל ג"כ דאל"כ למה צוה לו לתת למגבאי וכבר התעוררי בזה האחרונים אך אין זה הוכחה כ"כ כיון דהי' בדרך ועתה הוא א"א לבשלו לכן צוה ר"ג לתתו למבגאי ואדרבה בד"פ נלע"ד להוכיח מסוגי' זו דיש היתר לפת עכו"ם ע"י בישל דהנה לכאו' קל"ט לפמ"ש הרמב"ן ז"ל דמכירה ונתינה הוי שלא כדה"נ ואינו אסור מה"ת והא דילפינן היתר הנאה מנבילה היינו משום דאמרה תורה נתינה ומכורה ע"כ דהמה הבעלים של הדבר שאל"כ אין עליו שם מוכר ונותן וא"כ מנ"ל דס"ל לר"ג כר"ש דחמץ אחה"פ דמותר בהנאה דילמא ס"ל כר"י דחמץ לאח"ז אסור בהנאה גם של נכרי א"ב מ"מ הכא כיון דהוא ספק אם הוא מלפני הפסח או לאחה"פ וכמ"ש התוס' דאם תלינן בשל ישראל אמרי' שנעשה לאחה"פ וא"כ לענין נתינה לגוי הוי סד"ר ולהקל ואדרבה יתיישב בזה מה שיש לדקדק בלשון ר"ג שאמר להגוי טול הגלוסקין הללו ולמה לא אמר לר"א ליתן להגוי אמנם לדברינו א"ש דבאמת מספק אסורי' בהנאה ואין עליו שם נותן אך לענין איסור הנאה אזלינן להקל ושפיר אמר לו טול גלוסקין הללי מאילעא

אמנם י"ל עפמ"ש הפוסקים דאע"ג דסד"ר להקל מ"מ היכא דמתרמי יחד ספיקא דאורייתא וספיקא דרבנן כיון דבדאורייתא אזלינן להחמיר ה"ה דמחמרינן בדרבנן כדי שלא יבואו לזלזל בשל תורה א"כ ה"נ כיון דיש לספק גם לענין אכילה וגופי הנאות דהיינו אכילת בהמתו דהוי איסורי תורה וכיון דלענין דאורייתא צריך להחמיר שוב מחמרינן גם בדרבנן וא"כ הי' אסור לתתו לנכרי איברא דאכתי אינו מתרץ לפמ"ש האחרונים בסברת הפוסקים הנ"ל דצריך להחמיר גם בדרבנן שלא נבוא לזלזל בשל תורה תלי' אם סד"א מה"ת להחמיר או רק מדרבנן לחומרא דאם אמרי' דרק מדרבנן לחומרא שוב ל"ש להחמיר בשל דרבנן כדי שלא נבוא לזלזל בשל תורה כיון דגם בשל תורה רק מדרבנן להחמיר ומעתה לפמ"ש האחרונים דאפי' להרמב"ן והרשב"א ז"ל דסד"א מה"ת להחמיר מ"מ באיסור עשה ספיקו מה"ת להקל א"כ לדידן דקיי"ל כר"א ואיסה"נ ילפינן מאותו אותו אתה משליך לכלב וא"א משליך לכלב כל איסורין שבתורה הוי רק איסור עשה וספיקו מה"ת להקל א"כ גם איסה"נ שהם איסורין מה"ת ג"כ ספיקן רק מדרבנן אסור א"כ ל"ש להחמיר במכו"נ אטו גוף הנאות ואזלינן בספיקן להקל אך מפני מה צריך להחמיר במכו"נ משום דצריך להחמיר באכילה דמפורש בתורה ל"ת לאסור באכילה לאח"ז וספיקו אסור באכילה מה"ת ומה"ט צריך להחמיר במכו"נ אך לפי"ז ק' דילמא טעמא דר"נ משום דהולכין אחר רוב עוברי דרכים וא"כ אפי' א"נ דלאחה"פ נעשה ג"כ איסור באכילה משום פת עכו"ם א"כ מצד אכילה א"צ לדין להחמיר דהוי חמץ שעעה"פ דאפילו אם נעשה לאחה"פ ג"כ אסור באכילה וא"כ כל הספק אי הוי חמץ שעעה"פ הוא נפ"מ רק לענין הנאה ובהנאה ספיקו בשל תורה ג"כ רק לחומרא מדרבנן א"כ במכו"נ יש להתיר לגמרי וא"כ הרר"ל קושייתינו דמנ"ל דר"ג ס"ל דחמץ לאחמ"פ מותר בהנאה א"ו דמוכח מזה כדעת הלק"ט ז"ל דפת עכו"ם מותר לישראל ע"י בישל א"כ שפיר גם לענין אכילה יש לדון וזה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ודו"ה היטב: