כלי חמדה דברים שנט

גרידא לכן אין לדמות תרומה לבכורים כ"א לחלה, ומלבד זאת נראה ברור כיון דחזינן דבכורים לא תלי' בביאה גרידא ולא נתחייבו בבכורים כ"א לאחר ירושה וישיבה וא"ד לתרומה וחלה בזה דתלי' בביאה שפיר י"ל דצריך ביאת כולכם משא"כ בכורים דלא תלי' בביאה לארץ ל"ש להקיש לחלה שיהי' צריך בזה ביאת כולכם, ובלא"ה י"ל לפ"ד הרשב"א ז"ל בתוס' ב"ב ד' פ"א שם שכ' לת' דלכן צריך קרא למעוטי ח"ל דא"ד לתרומה וחלה דהוי חובת קרקע משא"כ בכורים הוי חובת הגוף ושפיר ה"א דגם בחו"ל חייב בבכורים לולי קרא דממעט חו"ל וא"כ לענין ביאת כולכם בודאי ל"ש להקיש לחלה ותרומה אמנם בעיקר דעת הרשב"א ז"ל בתוס' שם דבכורים הוי חוה"ג כמו ציצית משא"כ תו"מ הוי רק עבודת קרקע קשה לי טובא דהנה לכאו' תמי' הסוגי' דמקודם מקשינן בגמ' והא מייתי חולין לעזרה ות' דמקדיש להו ומקשינן והא דילמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו מתו"מ וברש"י ז"ל ונמצא אוכל טבלים וקשה טובא כיון דע"כ צריך להקדישם מצד חשש דחולין בעזרה א"כ הא יכול להקדישם מיד לאחר הפרשת בכורים דעודם מחוברים לקרקע וא"כ בשעת מירוח הוי מירוח הקדש דפטור מתו"מ וליכא איסור טבל ממ"נ או מצד בכורים או מצד הקדש ומשנה ערוכה הקדישן ומרחן הגזבר פטורין מן המעשרות [ואפי' א"נ כמ"ש במק"א שמדוקדק לשון המשנה ומרחן הגזבר נראה דדוקא בבא ליד גזבר דל"מ שאלה פוטר מן המעשר משא"כ קודם דאתא ליד גזבר כיון דמהני שאלה י"ל הואיל ב"מ עלי' ואינו פוטר מן המעשר מ"מ נראה דסברא דהואיל אינו מועיל לחייבו בת"ומ כ"א מדרבנן וכתבתי מזה במק"א לברר הד' וא"כ שוב אזלינן לקולא מטעם דהוי ספיקא דרבנן] אמנם נראה עיקר דבאמת איכא עצה לפטור מתרומה כמו דאיכא עצה להכניסן למירוח דרך גגין ועליות לפוטרם מן המעשר רק דקושית הגמ' דמה ראית לחייבן בבכורים להפקיע ממצות תו"מ אמנם לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דבכורים הוי חוה"ג שפיר י"ל דמש"ה מספק חייב בבכורי' כיון דהוא חוה"ג ושפי' מצי מקדיש לי' מיד קודם מירוח ולא חל עליו לגמרי חיוב תו"מ [וכ"כ במק"א דאע"ג דעל מניעת מצ"ע שאינה מוכרחת כמו ציצית וכיו"ב מענשינן בעידן ריתחא הוא רק במצוה שהוא חוה"ג ומוטל עליו לעשותה אבל במצוה שהיא רק חובת קרקע גם בעידן ריתחא לא מענשינן עלה ובזה א"ש לדעת הפוסקים דישיבת א"י בזה"ז לאו מצוה דאורייתא עכ"פ יהי' מחויב לקנות קרקע בא"י כדי לקיים מצות התלוית בארץ, אמנם להנ"ל א"ש כיון דהיא רק חובת קרקע לכן כשא"ל קרקע לא רמי' עלי' חיובא לקנות קרקע לקיים מצות התלויות בארץ והארכנו בזה בענין כפיית האשה לעלות לא"י ובד' המרי"ט בזה ואכ"מ] איברא דנראה דרש"י ז"ל הוכרח לפרש משום דאוכל טבלים דא"ל מה ראית לחייבו בבכורים ולהפקיע מתרומה דרש"י לשיטתו בגיטין ד' מ"ז ע"ב לחלק בין תרומה לבכורים דתו"מ לאו מצוה דרמי' עלי' היא אלא א"כ אוכלן או מוכרן אבל בכורים מצוה דרמי' עלי' היא ולכן הי' קשה לרש"י ז"ל דל"ש לומר מה ראית לכן מפרש דקושית הגמ' היינו משום איסור טבל אך באמת הדבר צע"ג כנ"ל

ז) וראיתי להגאון בעל מנ"ח ז"ל בפ' משפטים במצות הבאת בכורים שכ' להעיר בקושית הגמ' והא קא מפקע להו מתרו"מ הא הוא לקוח אצל הכהנים ומה"ת פטור מתרו"מ נהי דחייב מדרבנן מ"מ שוב י"ל דבכורים מפקיעין את האיסור דרבנן ות' מצד בכורי הכהן עצמו דהיא א"צ ליתנם לאנשי משמר רק ה"ה שלו כמו בכל הקדשים וא"כ שפיר קשה הא מפקיע מתרו"מ עיי"ש מה שהאריך בזה והנה בפשיטות דבריו אינן מספיקין דהרי הגמ' מקשה על ר"מ ג"כ ור"מ הרי ס"ל דכהנים ולוים אינן מתודין וא"כ לדידי' ה"ה בבכורים דאינן קורין דהרי ילפינן זמ"ז וא"כ הדרה ק"ל דלר"מ