כלי חמדה דברים שנח

המזבח שוב לא איכפת להו כלל אם הכהנים אוכלים אותו או לא ולכן צריך הכהן לפדות את הבכורים, אמנם עדיין אינו מתורץ דלמה הוסיף הר"מ ז"ל הדין הזה בהלכה זו כיון שאין מדרכו של הר"מ ז"ל להוסיף מה שלא נאמר בפירוש, ועלה על דעתי שכוונה עמוקה כיון מאור עינינו הר"מ ז"ל בזה דהנה לכאו' יש לדקדק עוד על הר"מ ז"ל דלא כתב הדינים כסדר, דהרי אחרי דברים אלו כתב הר"מ ז"ל בזה"ל ומפריש מהן תרו"מ מפני שהן ספק חולין ונותן המעשרות שלהם לכהנים שמא בכורים הם ואסורים לזרים והנה דברים אלו פשיטא דקאי על הבעלים המביאים וכ"ז עושים קודם ההבאה לבית וא"כ הול"ל להקדים דברים אלו ברישא אחרי שכ' הר"מ ז"ל דמביא וא"ק לפי שהדבר ספק הול"ל וכיצד הוא עושה מפריש מהן תרומה וכו' ואח"כ הדין דמקדיש אותם וכו' ודוח"ל שכ' לפי סדר השו"ט דהש"ס כיון דהר"מ ז"ל כתב פסק הלכה הו"ל לומר כסדר העשי', לכן נראה דהנה באמת יש לעי' לדעת הר"מ ז"ל דס"ל להלכה תו"מ בזמן בית שני הוא רק מדרבנן כיון דצריך ביאת כולכם א"כ אמאי סתם הר"מ ז"ל וכתב סתם דחייב להפריש תו"מ מספק הא הוי רק ספיקא דרבנן ולהקל ודוח"ל דד' הר"מ ז"ל קאי רק על זמן בית ראשון דהי' חיוב תו"מ מה"ת, אמנם י"ל דלפמ"ש האחרונים דהיכי דמתרמי יחד ספד"א וספיקא דרבנן כיון דלענין דאורייתא אזלינן לחומרא ה"ה דמחמרינן בדרבנן כדי שלא יהי' זלזול בדרבנן, ומעתה י"ל כיון דלענין זה שאסור להכניס חולין לעזרה דהיא איסור תורה כמ"ש הרמב"ן ז"ל במס' ב"ב ד' פ"א כיון דיש בהו תנופה והוי כמו שחיטה וא"כ שפיר יש לחוש דלאו בכורים הם וצריך להקדיש אותם לכן ממילא צריך להחמיר גם לענין תו"מ אך לכאו' יש לעיין לענין כל הפרשת הבכורים אמאי יהי' צריכין להפריש בכורים בשני אילנות כיון דהוי ספק אם קנה קרקע וא"כ לענין הקרקע אם נבוא לדון אם היא שלו ה"ה בחזקת המוכר וא"כ אמאי יהי' חייב להפריש בכורים וכבר נתעוררו בזה האחרונים וכתבו עפ"ד המרי"ט אלגזי ז"ל דבספק מצוה אזלינן להחמיר מה"ת ואינו מגדר הוצאת ממון, ויש להסביר יותר כיון דבכורים הוי קרבן והוא לגבוה ואינו בגדר חו"מ דהמה לכהנים כנ"ל לזאת לא אזלינן בתר חזקת ממון לומר משום חזקת ממון לא יהי' מחויב להפריש בכורים כיון דמה שנוגע לענין גבוה לא אלים חזקת ממון כ"כ וכמו"ש במק"א להסביר הענין כיון דשלך הכל ומידך נתנו לך לזאת חייב להביא בכורים, אך אכתי יש לעי' כיון דא"א להביא הבכורים בלא הקדש ופדיון וזה שוב הוי הוצאות ממון שאינו בגדר קרבן וא"כ נימא דמספק א"ח בבכורים כיון דא"א להביא הבכורים בלא הוצאת ממון אחר, לכן כתב הר"מ ז"ל מקודם הדין דמקדיש להו משום ספק חולין בעזרה דהוי ספד"א ופודה הכהן אותם דבאמת א"צ הבעלים להוצאת ממון אחר רק להפריש הבכורים וכיון שמחמרינן לענין ההקדש דנוגע לדאורייתא שוב מחמרינן גם לענין תרו"מ אע"ג דבזמן בית שני הוא רק דרבנן ובאו ד' הר"מ ז"ל מדוקדקין כסדרן

שו"ר למרנא הגאון הקדוש מטשעכנאוו זלה"ה בס' זכותא דאברהם בח' על הר"מ ז"ל הל' תרומת פ"א הכ"ו שכ' לחדש דלדעת הר"מ ז"ל דילפינן תרומה מחלה דא"ח כ"א בביאת כולכם דה"ה בכורים אינו מה"ת בזמן עזרא דהא איקרי תרומה כדדרשינן ותרומת ידך אלו בכורים דאין לומר משום דגבי בכורים כתיב בלשון יחיד לא בעינן כולכם דא"כ מה זאת דאקשינן תרומה מחלה ניקוש לחומרא לבכורים א"ו דגם בכורים בעי ביאת כולם משום דאיקרי תרומה או דמקשינן למע"ש כדאיתא ביבמות ד' ע"ג ע"ב עכ"ל ולענ"ד נראה מסתימת ד' הר"מ ז"ל ונו"כ להיפך ומה שהקשה הג' ז"ל דא"כ נקיש תרומה לבכורים דלחומרא מקשינן לענ"ד כבר מתירץ עפ"ד הנ"ל שמוכח מד' הר"מ ז"ל דבכורים היא קרבן ככל הקרבנות וא"ד לתרומה וחלה שהם רק מתנות כהונה