כלי חמדה דברים שנז

שראוין לירש ואין להם אעפ"כ הרי הם כשאר כל אדם עכ"ל הרמב"ן ז"ל מבואר מד' הרמב"ן ז"ל דאפי' מצד זרע אברהם לבדו הי' ראוין ליטול חלק ירושתו אלא דגזה"כ דנתחלקה הארץ ליוצאי מצרים, והרי זה היפך ד' מרן הכסף משנה ז"ל שכ' ליתן טעם דלא נטלו חלק בארץ משום דלא הי' בכלל השבועה דלפ"ז אמאי קוראין וצ"ל בדעת הכ"מ כמו"ש הרב המגי' במל"מ בשם מרמב"ח ז"ל דהשבועה לתת לנו יתכן ג"כ על גרים דלעת"ל יטלו חלק בארץ, ובאמת סברת הרמב"ן ז"ל צ"ע מתרי טעמי א' דמה בכך דהם זרע אברהם כיון דאינן זרע יצחק ויעקב הרי אינן בכלל השבועה דנחלת א"י ב' מש"כ הרמב"ן ז"ל בפשיטות דהי' ראוין ליטול חלק ירושתו זה יתכן רק אם נימא דא"י מוחזקת מאבותינו שפיר י"ל כנ"ל אבל א"נ דאין א"י מוחזקת מאבותינו א"כ ל"ש לומר דירשו ירושה של אברהם, ולקושי' הראשונה י"ל דמ"ש הרמב"ן ז"ל "בני אברהם" כוונתו, לשיטתו דה"ה בני יצחק ויעקב והמעי' בכ"מ יראה שהי' ס"ל דגם דעת הר"מ ז"ל כן היא ולכן הוכרח ליתן טעם שאינן נוטלין חלק בארץ משום דהשבועה היתה לאברהם קודם שנעשה אב המון גוים וא"כ הי' השבועה רק לבניו, ומי שרואה בעין פקוחא בשאג"א ז"ל יראה שהבין ג"כ שלדעת הרמב"ן ז"ל דכל האבות המה אבות העולם יתכנו ד' הכ"מ אבל בר"מ ז"ל א"א להעמיס כן שמלשונו נראה שבא ליתן טעם לחייב הגרים בקריאה לכן הוכיח שדעת הר"מ ז"ל להיפך דרק משום א"א יכולין לומר לאבותינו, ובדרוש כתבתי לבאר ד' רש"י ז"ל בפ' לך והיא ממד"ר ד"א ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם וכו' יכול יהי' חותמין בכולן ת"ל והי' ברכה בך חותמין ולא בהם דביאור הדברים נראה דהנה תכלית בריאת האדם הוא להכיר את בוראו ויוצרו אלקי השמים והארץ וללכת בדרכיו ולדבקה בו וא"א ע"ה הי' הראשון אשר קיבל עליו המשלחת הזאת לפרסם לכל באי העולם אדנותו ית' והשגחתו על כל הנבראים וזכה לזה שבניו נבחרו לקבל התוה"ק ולהפיץ אורה בין כל באי עולם עד שיתקיים הקרא והי' ד' למלך על כל הארץ וזה כל תפלותינו בר"ה ויוה"כ להמליך מלכותו ית' על כל העולם שיכירו מלכות שמים, וזה מה שאמרו חז"ל יכול יהי' חותמין בכולן דהיינו חתימת העולם שיהי' התקון הגמור שכל העולם יכנסו תחת כנפי השכינה ויהי' מתיחס לכל ג' אבות ת"ל והי' ברכה בך חותמין ולא בכולם והכוונה כנ"ל שכל אוה"ע שילוו אל ישראל ויכנסו לברית יתיחסו רק אחר אברהם כיון שאמר הכתוב נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם ולא יצחק ויעקב וכדעת הר"מ ז"ל

ו) נסתפקתי בהא דקי"ל דבכורים נתנין לאנשי משמר אם זה ממצות הבעלים כמו בתרומה וחלה דיש מצות נתינה על הבעלים מלבד מצות הפרשה א"ד דעל הבעלים אין חיוב כ"א הפרשת בכורים והבאתם למקדש וה"ה כקדשי המקדש ואחרי הנחה ותנופה נעשים נכסי כהנים וה"ה לאנשי משמר ואין לבעלים שום חובה בזה והביאני לספק זה מפני שראיתי להר"מ ז"ל בפ"ד מה' בכורים ה"ד שכ' בזה"ל הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא לפי שהדבר ספק אם יש לו קרקע או אין לו וכיצד עושה מקדיש אותם תחילה לבדה"ב מפני שהן ספק חולין ואין מכניסין חולין בעזרה "והכהן" פודה אותן מיד ההקדש ואח"כ אוכלן עכ"ל, והנה זה מה שהוסיף הר"מ ז"ל דהכהן פודה אותו לא נזכר בשום מקום ומד' רש"י בסוגי' שפירש הא בעי מיכלינהו לכהן נראה דקושיות הגמ' דהחיוב על הבעלים להאכילם לכהן וע"ז תי' בגמ' דהדר פריק להו היינו הבעלים וכן מבואר בפירוש רבינו גרשום ז"ל הנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא דהדר פריק להו קמאי על המביא את הבכורים, ונראה מזה דהר"מ ז"ל בא להורות דמצות בכורים אינו בגדר מצות נתינה לכהן כלל אלא ה"ה קרבן ככל הקרבנות שמתחלקין לאנשי משמר וכיון שהבעלים קיימו מצות בכורים בהנחתן לפני