כלי חמדה דברים שנב

מדבריהם דזה שנאמר בתורה ובאת אל הכהן וגו' ואמרת אליו הגדתי היום וגו' זה אינו ממקרא בכורים ואינו נוהג לדורות ואע"ג דמבואר במשנה מבכורים דגם לדורות הי' מתחיל בלשון זה הגדתי היום כמבואר פ"ג דבכורים מ"ו ובתוספתא וברמב"ם ז"ל מ"מ נלע"ד דזה אינו בגדר חיובא דמקרא בכורים כנראה מדברי הרמב"ם והרא"ה ז"ל בסה"מ דהרי זה נראה ברור דאינו בגדר מקרא בכורים שיהי' צריך לשון הקודש דווקא בזה ילפינן מקרא דוענית ואמרת וזה מתחיל מארמי אובד אבי לכן נראה כמוש"כ דעיקר הקרא נאמר על מצות בכורים הראשונה אך משום שלא לשנות בהבאת בכורים לדורות ג"כ הי' מתחיל בקרא דהגדתי היום אבל עיקר מצות בכורים לדורות מקרא דוענית ואמרת וגו' ולכן מוני המצות לא חשבו זה למקרא בכורים, ואע"ג דמבואר במשנה דבכורים דגר מביא ואינו קורא משום שא"י לומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו א"ר דהי' זה ממצות קריאה די"ל כיון דהמצוה לשעה היתה גם קריאה זו ומוכרח דלא הי' הגר בכלל קריאה וא"כ ממילא ילפינן מזה לדורות דאינו קורא, ודרך דרוש אמרתי לפרש הקרא הגדתי היום כי באתי אל הארץ לפמ"ש הראשונים דעיקר נתינת ארץ ישראל לישראל הוא רק עפ"י שמקיימים ישראל התורה והמצות וזולת זה אין עליהם שייכות לא"י כלל דא"י אינה מחזקת עוברי עבירה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל עה"ת בהרבה מקומות ועי' ברמב"ן ז"ל פ' יתרו בקרא דלאוהביי ולשומרי מצותי שהובא בשם המכילתא ר"נ אומר לאוהביי ולשומרי מצותי אלו שהם יושבין בא"י ונותנים נפשם על המצות מ"ל יוצא ליהרג על שמלתי את בני מ"ל יוצא לישרף על שקראתי בתירה כו' הרי פירש ר"נ כי האהבה מסורת נפש על המצות והכתוב ודאי על ע"ז כי בה נתחייבנו ביהרג וא"י בכל הזמנים לעולם אבל הרחיב ענין לכל המצות לפי שבשעת השמד אנו נהרגין על כולן מן הכתוב האחר ולא תחללו שם קדשי עכ"ל הרמב"ן ז"ל ולכאו' צ"ע שהרי כבר השריש לנו הר"ן ז"ל בהא דאלישע בעל כנפיים דאע"ג דבשעת השמד אפי' על ערקתא דמסאני יהרג וא"י ה"ד אם כופין אותו לעבור בקו"ע אבל בשוא"ת יעבור וא"י ומדברי הרמב"ן ז"ל הכא משמע דדינא הוא דאפי' על ביטל מ"ע יהרוג וא"י בשעת השמד וכ"כ בזה במק"א מדברי הירושלמי הובא במלחמות ריש מגילה דפשיטא לי' אם מסתכנין על המצות אל יקראו כל עיקר לכן נלע"ד דהרמב"ן ס"ל דבא"י כיון דכל נתינתה וחיות ישראל בה הוא רק עפ"י התורה והמצוה והוא ארץ אשר עיני ד' בה לזאת גם בביטל מ"ע בשעת השמד יהרג וא"י לכן אמר ר"נ דזה בכלל אוהביו של מקום דאפי' בשעת הסכנה יושבים הם בא"י ומוסרים נפשם על ביטול מ"ע דמילה ומצה ולולב אע"פ שבחו"ל א"צ למסור נפשם על ביטול מ"ע מ"מ לגודל דבקותם ואהבתם להשי"ת אינם רוצים לצאת מא"י אשר הוא תחת השגחתו ית"ש ומעתה נראה דלכן לא נתחייבו בבכורים כ"א לאחר ירושה וישיבה כיון דבשבע שכבשו ושבע שחלקו הי' מותר להם כל דברים אסורים ומלחמה הי' דוחה שבת ג"כ דעד רדתה אפי' בשבת וממילא לא הי' שומרים כל התורה כראוי לזאת ל"ה מקום אז לבכורים אמנם לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו שהתחילו להתנהג לגמרי עפ"י התורה והמצוה בכל ענינים לזאת היתה מצות בכורים לרמז דראשית של ישראל הוא להשי"ת והכל הולך אחר הראש דעי"ז שיודעים שהראשית הוא להשי"ת נמשכין לגמרי תחת השי"ת וזה כוונת התורה הקדושה שצוותה בבכורים הראשונים שיבוא אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ויאמר אליו הגדתי היום לאחר ירושה וישיבה שנאסרו להם כל הדברים שהתרו להם עד כה וכל הנהגתם עפ"י תורה ומצות לד' אלקיך כי באתי אל הארץ וגו' היום אוכל להגיד להשי"ת כי באתי אל הארץ כי זה עתה מתחלת הביאה האמתיות כי א"י והתוה"ק אחת הוא ולזאת הוא רק מצוה בבכורים הראשונים ועד"ז יובן היטב דברי