כלי חמדה דברים לד

חנק או סקילה נהי דהמיתה עצמה הוי תיקון הא יד העדים תהי' בו בראשונה ושנים שעשו פטורין וא"כ מה בכך דהוא תקון הא מותר מה"ת אך מוכרח מזה דאין העונש דו"ש ולא מצד מלאכה כיון דבכל ח"מ דליכא חילל שבת אסורי כ"א המיתה עצמה וזה הוי תמיד ע"פ שנים וא"כ אינה מלאכה מה"ת ומעתה ז"ד בכל ח"מ אבל במחלל שבת דמצד עונש שאינה מלאכה דו"ש שפיר אמרה תורה כי לא פורש מה יעשה לו הא אם ידעינן העונש הי' ממיתם אותו בשבת כיון דהוי תמיד שנים שעשו דהחבלה שעושה כל אחד ע"י הרגימה אינו תקון והחובל הוא רק ע"י שמת וזה הוי ע"י כולם והוי שנים שעשו ולפ"ז יצא לנו דבכל ד"נ מצד מלאכה יכול להיות העונש בשבת לבד במלקו' דהחבלה הוי תקון והי' נעשה ע"י שליח ב"ד והוי מלאכה גמורה אך י"ל להפוסקים דגם בשבת שייך שליחות מבואר בש"ס דהשליח של ב"ד הוי שליח של ב"ד ממש א"כ הוי ג"כ שנים שעשו וא"כ גם במלקות אין לאסור בשבת מה"ת מכח מלאכה אלא מכח עונש ודוק היטב בכ"ז כי קצרני וסמכני על המעי'

שם כ"ח אוכל בכסף תשברני וגו' ובת"י עבור כד חי וכספי תזבין לי' ואיכול ועי' ברביד הזהב מ"ש בפירוש הגמ' ע"ז דל"ז דכוונת הגמ' שלא תקשה על הא דגזרי חז"ל שלקות נגד המפורש בתורה להיתר ועיי"ש בשם התורת חיים דלכן לא כתיב לחם משום שחז"ל גזרו אח"כ על פת עכו"ם ולכאו' תקשה הא דאשר לא קדמו אתכם בלחם ומים שהובא שם ברביד הזהב בעצמו ולא הרגיש כלל דמזה מוכח דפת עכו"ם מותר והנה בפשיטות י"ל שלכן פירש בספרי בדרך שהיתה בטירף דהיינו דשוב הי' מותר פת עכו"ם אמנם בלא זה נראה ודאי דכל האיסורין שבתורה לא נאסרו מיד וכל אזהרת התוה"ק נאמרו במשך המ' שנה שהי' במדבר וא"כ א"ר מזה שהי' מותר להם איזהו איסור והי' מפורש בתורה להיתר אז שלא נאסור אח"כ ומ"ש הטו"ז דדבר המפורש בתורה אין ביד חכמים לאסור היינו מה שנראה מפורש בתורה ההיתר אף לדורות כמו מילה בשבת וכיו"ב וכן מה שמצאנו שעשו מעשה אחרי שנאמרה להם התורה בכללה בערבות מואב מוכח דהתורה התירה בפירוש משא"כ מה שאמרה תורה וכן מה שעשו במשך הארבעים שנה שהי' במדבר אין ראי' מזה לענין גזירת חז"ל אח"כ ויתכן דלכן נאמר ע"ד אשר ל"ק אתכם בלחם ומים וגו' בצאתכם ממצרים להורות כנ"ל

ובד"פ נ"ל בדקדוק המקראות דלכן הכא נאמר רק אוכל ולא לחם ושם כתיב ע"ד אשר וגו' בלחם ומים על פי מה שכתב הג' בעל הלק"ט ז"ל להעיר דנהי דחז"ל גזרו על פת עכו"ם מ"מ יש עצה להתיר ע"י בישל דבישל של ישראל מבטלו מתורת פת ונפקע ממנו איסורו דפת עכו"ם ומעתה א"ש דשם שפיר קאמר קרא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ואע"ג דהשתא הי' כמו שהוא אסור באכילה הא איכא עצה להתיר ע"י בישל משא"כ דאמרה תורה אוכל תשברו מאתם ואכלתם מוכרח לומר אוכל דא"א לומר פת דבזה ל"מ היתר אכילה אלא ע"י בישל ושוב לא הו"ל לחם וצדקו ד' התורת חיים דרמזו בקרא דעתידין חז"ל לגזור על פת עכו"ם

אמנם כן בעיקר ד"ז אי פת עכו"ם חוזר להתירו ע"י בישל הארכתי בת' לח"א ומסודר לדפוס בספרי ארץ חמדה שו"ת ע"ד חלקי ש"ע אמנם ענין אחד אשר הערותי כעת בסדרי הדברים לדפוס ארשום בזה לחדד התלמודים והוא במס' עירובין (דף ס"ד ע"ב) מעשה בר"ג שהי' רוכב על החמור והי' מהלך לכזיב והי' ר"א מהלך אחריו