כלי חמדה דברים שמח

ולענ"ד נראה פשוט דלא יתכן לומר לא חל חיוב החרם על הבהמות אם יש אדם מעמלק עוד קיים רק לאחר מיתת נפש מעמלק דהרי לאחר מיתת כל נפש מעמלק הרי נעשה הרכוש הפקר ושוב אינו של עמלק וליכא מצות חרם כיון דבבהמות ל"ש מצות חרם אלא על מה שהיא של עמלק שהיינו מה שהוא קנינו וא"כ א"נ דמצות חרם ליכא אלא כשלא נמצא עוד נפש אדם מעמלק ה"ה נעשו הפקר כמו אדם שמת ואין לו יורשין וא"כ הרי אינם של עמלק לכן נראה פשוט מצות חרם חל מיד על הכל הן על אדם והן על הבהמה ואז אף כשיהרג את נפש אדם מקודם לא פקע החרם מעל הבהמות וחייבין בהריגה אמנם הא בעובדא דשאול הי' מפנ' שלא החרימו את הבהמות והוי מקדישין אותם לשמים כמו"ש הרד"ק ז"ל ואבקש את הקורא לעיין היטב בד' הגאון בעל עונג יו"ט ז"ל ואח"כ בדברינו כי קשה עלי להעתיק כל דבריו בזה ויבחר את הטוב בעיניו

והנה דעת הרא"ה ז"ל בס' החינוך דנשים פטורין ממצ"ע דמחיית עמלק משום דלאו בני מלחמה הן וכבר שקלי וטרי האחרונים בזה אמנם ראיתי לכ' מו"ר מאורן של ישראל הגאה"ק בס' אבני נזר זצלה"ה חאו"ח סי' תק"ט שכ' בזה דבר חדש ויען שדבריו ז"ל באין בקצרה וצריכין בירור לזאת אעלה על הספר מה שיש לעיין בד' קדשו. הנה תוד"ק לת' ד' הרא"ה ז"ל שבמצות מחיית עמלק כ' לפטור נשים משום דלאו בני מלחמה הן ובהריגת ז' עממים כ' שנוהג בזכרים ובנקיבות וכ' דבאמת נהי דנשים לאו בנות מלחמה הן מ"מ כיון דבאמת על כל יחיד ויחיד יש חיוב אם בא לידו א' מזרע עמלק שיהרגנו וזה שייך גם בנשים כענין סיסרא ויעל אך י"ל דהמצוה שעל כל יחיד ויחיד הוי בגדר מצ"ע שהזמ"ג שאינו בשבת דלא חמיר חיוב מיתה דעמלק משאר ח"מ שאין דוחין שבת וכיון דשבת לאו זמן מצוה היא בנשים חשיב שאינו זמנו כלל כדמוכח במשנה כריתות בהמפלת אור לשמונים ואחד שמדמים ב"ה למפלת ביום שמונים שחל בשבת וב"ש לא השיבו רק משום ששבת ראוי' לק"צ אבל באם לא יהי' חזי לשום קרבן הוי דומה ללילה ואין להקשות כיון דזמן מצוה הוא לאנשים בשעת מלחמה לא קשי' דקיי"ל נשים עם בפ"ע וכיון דלנשים אין מחיית עמלק כלל בשבת ל"ח לגבייהו זמן מצוה זו כלל והו"ל זמן גרמא אבל הריגת ז' עממים ל"מ לדעת הראשונים פ"ק דקידושין דכשיש ל"ת גם בעשה חייבין ה"נ איכא ל"ת לא תחי' כל נשמה אך גם לפי הנראה מפשט תוס' קידושין (ל"ד) להיפך הלא הריגת ז' עממים הוא למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ודומה להריגת המזיקין דחשיב מלאכה שאצל"ג דלרוב הפוסקים פטור והוא נוהג מן התורה גם בשבת אתד"ק בלשונו ממש

ולענ"ד יש לעיין הרבה בד"ק דמ"ש בפשיטות דהוי בגדר מצ"ע שהזמ"ג כיון דאין מיתת עמלק דוחה שבת דהרי מ"מ אם עבר והרג את אחד מזרע עמלק בשבת הרי מקיים מצות מחיית עמלק ואין בזה משום מצהב"ע כמו"ש הפוסקים מירושלמי שבת כיון דהעבירה הוא רק מחמת הזמן אינו בגדר מצהב"ע וא"כ איתא למצוה זו גם בשבת כיון דאם עבר והרג בשבת הרי מקיים המצוה דמחיית עמלק וא"כ אין שבת בגדר זמן מפסיק וידועין ד' הירושלמי לענין בל תאחר בשלמו שנתו בעצרת כיון דאם עבר והביא כשר איכא ב"ת והראי' שהביא מורי הגאון זצ"ל ממשנה דהמפלת דב"ש דחי רק דשבת א"ד ללילה משום דראוי לק"צ לענ"ד לולי דמיסתפינא פירוש המשנה ג"כ הוא משום דשבת ראוי לק"צ א"כ ממילא בעצם ראוי לקרבן רק החסרון מצד שבת וא"כ גם בקרבן יחיד אם עלה לא ירד ולכן הוי יום שראוי להקרבה כיון דאם עלה לא ירד וסברא זו מבוארת בתוס' חולין ד' מ' ע"א בד"ה חייב שלוש חטאות לענין ש"ח עייש"ה