כלי חמדה דברים שמז

ט"ו) (שם י"ט) והי' בהניח וגו' לא תשכח וברש"י ז"ל תמחה את זכר עמלק מאיש ועד אשה מעולל עד יונק משור ועד שה שלא יהי' שם עמלק נזכר אפי' על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק הוא עכ"ל ועיין בספרי דאיתא שם נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו שלא יניח נין ונכד של עמלק ולא גמל ולא חמור תחת כל השמים שלא יאמרו גמל זה של עמלק עכ"ל הספרי ויל"ד קצת על שינוי הלשון דרש"י ז"ל נקט רישא דקרא דשמואל שאמר לשאול והספרי נקט סיפא דקרא מגמל ועד חמור ולכאורה עלה בדעתי דהנה באמת תמהו על רש"י ז"ל שכ' בפשיטות דהמצוה לדורות מחיית בהמות של עמלק ג"כ ובר"מ ז"ל נראה מבואר דהמצוה לדורות הי' רק אדם מעמלק אבל בהמות הי' מצוה רק לשעה מאת שמואל ובאמת יפלא א"נ דזה מצוה לדורות איך עבר שאול על זה וכאשר נתבונן היטב בד' שאול שאמר לשמואל שקיים ד' השי"ת והא שלא החרים את הבהמות היינו מפני שירא את העם שלכאו' אין מובן לזה כלל נראה בזה דטעות שאול הי' דאע"ג דשמואל הי' נביא מוחזק ואם אומר לעבור עד"ת לשעה שומעין לו מ"מ הרי דעת רש"י ז"ל דזה דוקא אם הוא למגדר מילתא כגון אליהו בהר הכרמל אבל אם אינו למיגדר מילתא א"צ לשמוע לו אפי' אם הוא רק להוראת שעה אם הוא לעבור עד"ת ומעתה נראה דזה שאמר שאול כיון דבאמת הריגת בע"ח איכא איסור תורה א"כ נהי דנביא מוחזק אתה מ"מ כיון שאין בזה למיגדר מילתא ואדרבה בזה יוכל להוליד אכזריות בעם לזאת עשה בזה פשר שיקריבו מזה קרבנות שיהי' מקוים בזה ד' שמואל הריגת בבהמות ולא יוליד מדת אכזריות כיון דהי' לצורך קרבנות. וי"ל דמשום זה דקדק הספרי דשבועת הקב"ה הי' רק על בהמות טמאות וזה באמת מצוה לדורות אבל בהמות טהורות לדורות כשרין להקרבה כמו שעשה שאול אמנם שמואל צוה לו להוראת שעה והחרמתם שיהי' חרם ממש כמו בהמות טמאות ואין כשרין להקרבה על המזבח

ודע שראיתי להגאון בעל עונג יו"ט ז"ל בהקדמתו שכ' על ענין שאול ושמואל עפ"י שרוצה לחדש דהריגת הבהמות אינו חל החיוב קודם הריגת אדם וכל זמן שיש עוד אדם חי מעמלק אינו מצוה להרוג את הבהמות והיו יכולין לזכות בהם ולכן אף כשהרג שמואל את אגג שוב לא נהרגו הבהמות כיון דזכו בהם מקודם ולכן לא נזכר כלל בקרא מה שנעשו עם הבהמות עיי"ש באריכות ולענ"ד לא נהירין הד' לדמות ענין זה לשור הנסקל ובפשיט' נראה להיפך דהמצוה הי' על הכל בשוה הריגות אדם והבהמות ולא תלי' זה בזה כלל וכמו שאין לדקדק בשור ושה להיות שור קודם להריגה כן אין לדקדק בין אדם לבהמה ואין בזה ענין כלל לשור הנסקל כמובן למעיין וראייתו דלא מצאנו מה שנעשה עם הבהמות שהחי' שאול לאו ראי' הוא כלל דיהי' איך שיהי' טעותו של שאול כיון דסוף כל סוף לקחם לגבוה והיו ס"ל דבהמות הראוין למזבח החרם שלהם בכלל חרמי גבוה והקדישו אותם לשם א"כ ממילא חל עליהם שם גבוה וא"כ אע"ג דשמואל הי' ס"ל שצריך להחרים אותם ממש מ"מ כיון דשמואל לא החרימם רק שצוה לשאול להחרימם וכיון דשאול והעם הקדישו אותם לגבוה ולא שמעו לדברי שמואל בזה הרי חל עליהם ש"ש ונעשין קודש ושוב אין הם במצות החרם כמו שלל גבוה בעיר הנדחת דלא חל עליו איסור חרם ולכן ברור הדבר דהיו מקריבין אותם למזבח אמנם שמואל אמר על זה דלא הי' זה רצון השי"ת ובאמת נראה דזה כונת התרגום יונתן הובא ברש"י ורד"ק שם דמתרגם ראשית החרם קדם דיחרומין ועיין ברד"ק שם והכונה כנ"ל דצאן ובקר לא היו בכלל החרם וממילא לא נאסרו בהנאה והי' מקריבין אותם להשם ושוב לא חל עליו מצות חרם כיון דהוא שלל גבוה וז"פ וברור: